עצירות כרונית אניזמוס

האם הטענה כי טיפול בטסטוסטרון גורם לסרטן הערמונית היא נכונה?

דיסנרגיה ואניזמוס של רצפת אגן

מערכת רצפת האגן בגברים כוללת קומפלקס של שרירים, רצועות, עצבים וכלי דם.

רצפת האגן היא “הקיר” התחתון של הבטן. מתחילה מאחור סביב הישבן דרך המפשעה ועד הפין.

רצפת האגן בגברים

 

שרירי רצפת האגן משמשים כסוגרים רצוניים של השתן והצואה, זאת אומרת, סוגרים שאנו שולטים בהם כמו למשל כאשר מתאפקים כשיש גזים בבטן שמאיימים לצאת בדיוק כאשר אנו בארוחה משפחתית…

נוסף אליהם ישנם גם סוגרים לא רצונייםבמערכת השתן הסוגר נמצא בצוואר השלפוחית (בקצה התחתון בדיוק ביציאה אל השופכה), ובמערכת הצאייה בקצה המרוחק ממש לפני פי הטבעת (הם בנויים כמין שתי טבעות צמודות, אחת חיצונית ואחת פנימית).

במצב מנוחה ישנו לחץ בסיס של הסוגרים על מנת שלא נטפטף שתן או צואה. 

כיצד מודדים את הכח של שרירים אלו ואת תקינותם?

מנומטריה זו בדיקה מאוד נפוצה לבדיקת לחצים ברקטום. בבדיקה, קטטר בלון מוכנס דרך פי הטבעת לרקטום ומנפחים אותו לאט. תוך כדי, נמדדים לחצים של הסוגרים בזמן מנוחה, בזמן כיווץ של הסוגרים ובזמן דחיפה/שחרור לדמות התרוקנות.

כאן בתמונה ניתן לראות לחץ בסיסי של הסוגרים בצבע צהוב:

עצירות כרונית - אניסמוס

כאשר המטופל מתבקש לבצע כיווץ רצוני של רצפת אגן כמו בעצירת שתן (התאפקות) נראה את הלחץ בבדיקה עולה והצבע משתנה מצהוב ל סגול:

הסבר על עצירות כרונית

התרוקנות צואה תקינה מתרחשת כאשר מספיק צואה נאגרת ברקטום- הרקטום הוא מין “שק” שרירי שמסוגל להתרחב. כאשר ישנה כמות של כ 60 סמ”ק צואה בממוצע, חיישנים על גבי הרקטום מאותתים למח שזה הזמן להתרוקן.

במצב תקין, מתיישבים באסלה, הסוגר הלא רצוני והסוגר הרצוני נפתחים/משתחררים, הרקטום מתכווץ יחד עם עזרה קטנה של לחץ מהבטן והצואה יוצאת. זו התרוקנות אידיאלית.

אחד המצבים הפתולוגיים של התהליך נקרא אניסמוס או דיסנרגיה של רצפת אגן.

במצב זה, כאשר הרקטום “מאותת” למח שכעת יש צורך להתרוקן, הרקטום מתכווץ כדי לדחוף את הצואה החוצה, אולם, במקום שהסוגרים ייפתחו כתגובה לעלייה של הלחץ – הם נסגרים. זו דיסנרגיה של רצפת אגן.

ניתן לראות בתמונה הבאה, נצפה שבזמן התרוקנות הלחץ בסוגר יהיה צהוב לכיוון ירוק/כחול (ירידה), אולם, הוא עולה וזה מתבטא בצבע אדום:

עצירות כרונית

במצב החמור יותר, כאשר מתרחשת החסימה הזו, הבטן מפעילה לחץ גדול יותר כדי לעזור לרקטום להתרוקן, הסוגרים מרגישים עליה נוספת בלחץ שמופעל עליהם – ומתכווצים עוד יותר!!  – מצב זה כבר נקרא אניסמוס.

התופעה הנ”ל בדרך כלל מלווה בכאבים כרוניים ובאי נוחות גדולה בעיקר בזמן ישיבה ממושכת.

התסמונת מאופיינת בקרב המאובחנים עם תסמונת המעי הרגיז  IBS וגברים בגיל השלישי.

מה ניתן לעשות:

תזונה – מומלץ לשמור על תזונה המאפשרת התרוקנות קלה ככל הניתן, יש להקפיד על שתייה מרובה ומספקת שמאפשרת ריכוך של הצואה.

מאכלים קלים לעיכול עם סיבים שמקלים על העיכול.

הפחתה של פחמימות מורכבות.

לעיתים, יש צורך בהוספה של משלשלים כגון נורמלקס וכו’ שמקלים על היציאות.

פעילות גופנית – חשובה מאוד לגוף לשיפור חילוף החומרים, היא עוזרת בפריסטלטיקה (תנועה של המעיים) שעוזרת בדחיפת האוכל ועיכולו. הליכה היא פעילות מומלצת מאוד לסובלים מהתופעה.

פיזיותרפיה לרצפת אגן – טיפולי פיזיותרפיה הוכחו יעילים מאוד בשיפור התסמינים הנ”ל.

בטיפול, המטופל לומד כיצד לשחרר את הסוגר בזמן עלייה של מאמץ בבטן.

בטיפול נעזרים במכשיר ביופידבק באמצעותו ניתן ללמד את המטופל כיצד יש לסנכרן בין הסוגרים לעליה/ ירידה בלחץ וכך ללמוד כיצד לשחרר/להרפות את שרירי רצפת האגן.

אלקטרודה קטנה ומשדרת מדידת לחצים מפי הטבעת אל מסך. המטופל מתרגל שחרור וכיווץ ורואה את ההתקדמות שלו במסך. כך ניתן לתרגל במנחים שונים ובעומסים עולים ולקדם את המטופל. הטיפול אינו כואב ויעילותו רבה מאוד והוכחה במחקרים רבים.

כאן בתמונה ניתן לראות כיצד מטופל הסובל מעצירות תפקודית מתרגל הפחתה של הלחץ בסוגר הרקטום (צבע אדום) לעומת הלחץ הבסיסי (בצבע ורוד) על מנת להתרוקן בכמה שפחות מאמץ:

לקריאה נוספת:

Kuijpers, H.C., Bleijenberg, G. The spastic pelvic floor syndrome. Dis Colon Rectum 28, 669–672 (1985)

Mulak, A., Paradowski, L. Anorectal function and dyssynergic defecation in different subgroups of patients with irritable bowel syndrome. Int J Colorectal Dis 25, 1011–1016 (2010)

Pierre Paré, Ronald Bridges, , “Recommendations on Chronic Constipation (Including Constipation Associated with Irritable Bowel Syndrome) Treatment”, Canadian Journal of Gastroenterology and Hepatology, vol. 21, Article ID 848706, 20 pages, 2007. זמשנת 2015 מנסים לסכם את כל מה שידוע לנו עד היום על פעילות גופנית במהלך היריון. השפעותיה של הפעילות הגופני ידועות לנו, אך משום שהיריון אחד אינו דומה לאחר (חלק מההריונות החשבים בסיכון גבוה, הריון לתאומים, הריון לשלישיות). כל היריונית מרגישה אחרת במהלך ההיריון לכן קשה להשוות היריון אחד לאחר (אפילו היריונות שונים של אותו אישה. אסקור כאן בקצרה את ההשפעות העיקריות שיש לפעילות גופנית על האישה ועל העובר:

  1. שינוי הורמונלי- מטבולי– במהלך פעילות גופנית ניכרת ירידה ברמות הסוכר והאינסולין בגופה של האישה. מקובל לחשוב שיש לספק גם את צרכיו של העובר, לכן הדרישות המטבוליות בהיריון עולות, אך בפועל , המחקר מראה כי גופה של האישה מתמודד עם רמת מאמץ קלה- בינונית באמצעות יצירה של שינויים הורמונליים (יותר נוראדרנלין ואפינפרין) על מנת לווסת את רמות הסוכר בדם על פי הצורך של כל שלב ושלב בהיריון.
  2. שינוי נשימתי- בגלל גדילת חלל הרחם, איברים פנימיים נדחקים מעלה לעבר הסרעפת ומקטינים את אורך המנוחה שלה מה שאומר שהסרעפת תעבוד בטווחי תנועה קטנים יותר והכייווץ יהיה מהיר ועצים יותר, לכן ייתכן שהאישה תרגיש קושי נשימתי מסויים בשכיבה אך דווקא בפעילות ספורטיבית (כשאיברי הבטן נדחקים מטה) היא מרגישה עבודה טובה יותר של הסרעפת והשרירים הבינצלעיים.
  3. קרדיווסקולרית– מבחינת מערכת הלב וכלי הדם, הישנוי המשמעותי ביותר הוא עלייה בנפח הדם בכ-40% מה שגורם לנו לעלות את הדופק (החל משבוע 5 ב 10-15 פעימות לדקה) על מנת לשמור על אותה תפוקת לב.

בעיה נוספת העולה היא כי רמות ההמוגלובין יורדות בגלל העלייה בנפח הדם, לכן הרבה נשים בהיריון מגלות לפתע שהן אנמיות (גם אם לא היו לפניכן). מכאן גם באה ההמלצה על לקיחת ברזל בהיריון. לכן, באופן גורף, ההמלצה היא לא להגיע לרמת עצימות גבוהה באימון (גם אם האישה מאומנת). הרמה הבינונית-גבוהה מספיקה (כ-75% מהדופק המירבי על פי נוסחה מקובלת).

  1. פסיכולוגי- הדאגה של :”מה קורה לעובר שלי?”, “האם אני גורמת לו נזק?”, “מה אני צריכה לעשות שיועיל לו?” מלווה כמעט כל היריונית שאני מטפלת בה במהלך ההיריון. חישבו על כל היתרונות הבריאותיים של הספורט והוסיפו לזה גם את היתרונות הפסיכולוגיים: אקטיביות, ביטחון עצמי, ביטחון עם הגוף שלי, עשייה בשביל עצמי, שמירה על הגוף שלי על מנת שוכל להיות אמא בריאה וחזקה בנפשה ובגופה . הספורט נותן לנו תחושת מסוגלות וביטחון בגוף שלנו ובעצמנו.
  2. רצפת האגן- כאשר אנו מאמצים אורח חיים יושבני, רצפת האגן שלנו עברת מתיחה מסויימת ולחץ קבוע. כאשר אנחנו מצויות בתנועה, רצפת האגן לומדת להגיב באופן אוטומטי לעומסים השונים המופעלים עליה . השרירים לומדים לפעול באופן מהיר או איטי , להתכווץ לאורך זמן או מהר ולזמן קצר. אנו יכולות לבחון את אותם שרירים במצבים שונים. לדוגמא: הגיעה אליי לטיפול מטופלת בת 32 בהיריון ראשון שרצה כל ההיריון, בהגעתה אליי הייתה בשבוע 30 להיריון. לאחר שיחה קצרה, הבנתי ממנה שהפסיקה לרוץ לפני כשבוע . כששאלתי למה היא אמרה:” הרגשתי בגוף שזה לא נכון, הייתי צריכה לעצור לשירותים פעמיים במהלך הריצה ולאחר מכן חשתי לחץ ומתיחה באיזור רצפת האגן”. המלצתי היא, המיוחד למי שמאומנת, כשהגוף מאותת יש לעצור ולא להמשיך הלאה.
  3. השפעות על גדילת העובר- בעבר היה נהוג לחשוב כי כל אישה שמתאמנת מסכנת את העובר שלה להיות בעל משקל לידה נמוך (מתחת ל-2.5. ק”ג). ממחקרים של השנים האחרונות, מסתבר כי תינוק קטן מקושר לגנטיקה, רמת פעילות גופנית, תזונת האם, סיבוכים במהלך ההיריון . לכן, לא ניתן להגיד באופן גורף כי אימון גופני גורם לירידה במשקל העובר.
  4. סוג הלידה ואורך הלידה– מחקרים מראים כי אישה מאומנת (מכמה אספקטים: כוח, סיבולת וגמישות) היא בעלת סיכויים גבוהים יותר ללדת בלידה טבעית, ללא משככים וללא סיבוכים. הסיבות הן לאוו דווקא גופניות: מי שעוסקת בספורט היא בעלת סף כאב גבוה יותר, רגילה להתמודד במצבי סטרס (בהם רמת האדרנלין עולה באופן קיצוני והיא נשרדת להתמודד עם הגוף), בעלת חוסן נפשי גדול יותר.

לא הוכח כי מי שעברה הכנה ללידה עברה לידה “קלה ” יותר או טבעית. מי שכיוונה ללידה טבעית והתכוננה פיזית ונפשית ללידה היא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר ללדת בלידה טבעית. כלומר, ההכנה לא מתמצה בהכנה נפשית וברצון אלא גם בהכנה פיזית: פעילות גופנית, מעבר בין תנוחות לידה, הבנת מהלך הלידה ותפקידה של הנשימה בשלבים השונים.

  1. עלייה במשקל האם– העלייה במשקל האם תלויה רבות בגנטיקה ובתזונת האם בהיריון. נמצא כי נשים שמתאמנות 3 פעמים בשבוע בעצימות נמוכה- בינונית , עולות פחות במשקל במהלך ההיריון. עלייה פחותה במשקל האם מאשפרת לה לנוע יותר, להיות פעילה יותר ולחוש פחות עייפות (פחות מעמסה על שרירי השלד והאיברים הפנימיים).

תמונה של רותם סול

רותם סול

פיזיותרפיסטית מוסמכת, בעלת תואר שני בפיזיותרפיה (MscPT) ותואר שני בבריאות הציבור וניהול מערכות בריאות (MPHA) בעלת קליניקה פרטית לפיזיותרפיה, מעבירה הרצאות וסדנאות למדריכים, מאמנים ופיזיותרפיסטיות