צאייה- מוטי רוב

אחת האבחנות הנפוצות בפתולוגיות של רצפת האגן היא דיסינרגיה של רצפת האגן (Pelvic Floor Dyssynergia).

צאייה (פעולת מעיים/ ישיבה באסלה/ חירבון וכו’) מתחילה כשצואה מצטברת ברקטום (החלק הסופי של המעי), הלחץ ברקטום עולה עד נפח מסויים ואז תשדורת מגיעה למח וחזרה למטה.

הסוגר הפנימי (Internal Anal Sphincter)   והחיצוני External Anal Sphincter)) שנמצאים בסוף הרקטום בצורה טבעתית – אחת פנימית יותר לשניה, שניהם נרפים כל אחד ע”פ פעולתו והצואה יוצאת ללא קושי.

בד”כ, כאשר נפח הצואה קטן בסוף הפעולה, או, כשיש גירוי למח לצאייה ומלכתחילה כמות הצואה קטנה אנו צריכים להתאמץ כדי להוציא את הצואה ועושים זאת במקביל ע”י העלאת לחץ תוך בטני (לת”ב), שימוש בשרירי הבטן והרפיית הסוגרים.

כאשר יש דיסינרגיה של שרירי רצפת האגן או אניסמוס (anismus) – המצב היותר כרוני של הפתולוגיה, שרירי רצפת האגן עובדים בצורה הפוכה לרצוי.

במקום  להרפות על מנת שהצואה תוכל לצאת בקלות, הם מתנגדים ללחץ המופעל עליהם וחוסמים יותר את הפתח.

בתגובה, הגוף מעלה את  הלת”ב ונוצרת שרשרת של הגברת ההתנגדות של הסוגרים כתגובה ללחץ המופעל עליהם.

מטופלים מתלוננים על “גוש חוסם/חסום” , “כדור טניס תקוע” , כאבים בצאייה, מאמץ בהתרוקנות ולאחריה, פינוי ידני  להתרוקנות מלאה ועוד. בעיקר בסוף הצאייה.

הסיבות לכך מגוונות: הרגלים שגויים, פגיעה ברצפת האגן/ פרינאום, תרופות, מצב נפשי, מחלות מעי, ניתוחים, הרגלי תזונה ועוד.

האבחנה נעשית ע”י:

1. בדיקה ידנית פנימית של רצפת האגן (DRE),
2. דפקוגרפיה Defecography – הדמיה רדיולוגית של צאייה בזמן פעולה.
3. מנומטריה אנורקטלית (Anorectal Manometry) – בדיקת לחצים/ נפחים ברקטום ובסוגרים. נעשית ע”י הכנסת קטטר בלון לחלל הרקטום. בודקת גם קיום או הכחדה של RAIR.

בפיזיותרפיה לרצפת האגן אנו משתמשים בטיפול מנואלי, מתיחות, ביופידבק (Biofeedback), הדרכה ועוד.

ניתן לשפר משמעותית את הסימפטומים.