דיסנרגיה ואניסמוס של רצפת אגן
מערכת רצפת האגן בגברים כוללת קומפלקס של שרירים, רצועות, עצבים וכלי דם.
רצפת האגן היא "הקיר" התחתון של הבטן. מתחילה מאחור סביב הישבן דרך המפשעה ועד הפין.
שרירי רצפת האגן משמשים כסוגרים רצוניים של השתן והצואה, זאת אומרת, סוגרים שאנו שולטים בהם כמו למשל כאשר מתאפקים כשיש גזים בבטן שמאיימים לצאת בדיוק כאשר אנו בארוחה משפחתית…
נוסף אליהם ישנם גם סוגרים לא רצוניים. במערכת השתן הסוגר נמצא בצוואר השלפוחית (בקצה התחתון בדיוק ביציאה אל השופכה), ובמערכת הצאייה בקצה המרוחק ממש לפני פי הטבעת (הם בנויים כמין שתי טבעות צמודות, אחת חיצונית ואחת פנימית).
במצב מנוחה ישנו לחץ בסיס של הסוגרים על מנת שלא נטפטף שתן או צואה.
כיצד מודדים את הכח של שרירים אלו ואת תקינותם?
מנומטריה זו בדיקה מאוד נפוצה לבדיקת לחצים ברקטום. בבדיקה, קטטר בלון מוכנס דרך פי הטבעת לרקטום ומנפחים אותו לאט. תוך כדי, נמדדים לחצים של הסוגרים בזמן מנוחה, בזמן כיווץ של הסוגרים ובזמן דחיפה/שחרור לדמות התרוקנות.
כאן בתמונה ניתן לראות לחץ בסיסי של הסוגרים בצבע צהוב:
כאשר המטופל מתבקש לבצע כיווץ רצוני של רצפת אגן כמו בעצירת שתן (התאפקות) נראה את הלחץ בבדיקה עולה והצבע משתנה מצהוב ל סגול:
התרוקנות צואה תקינה מתרחשת כאשר מספיק צואה נאגרת ברקטום- הרקטום הוא מין "שק" שרירי שמסוגל להתרחב. כאשר ישנה כמות של כ 60 סמ"ק צואה בממוצע, חיישנים על גבי הרקטום מאותתים למח שזה הזמן להתרוקן.
במצב תקין, מתיישבים באסלה, הסוגר הלא רצוני והסוגר הרצוני נפתחים/משתחררים, הרקטום מתכווץ יחד עם עזרה קטנה של לחץ מהבטן והצואה יוצאת. זו התרוקנות אידיאלית.
אחד המצבים הפתולוגיים של התהליך נקרא אניסמוס או דיסנרגיה של רצפת אגן.
במצב זה, כאשר הרקטום "מאותת" למח שכעת יש צורך להתרוקן, הרקטום מתכווץ כדי לדחוף את הצואה החוצה, אולם, במקום שהסוגרים ייפתחו כתגובה לעלייה של הלחץ – הם נסגרים. זו דיסנרגיה של רצפת אגן.
ניתן לראות בתמונה הבאה, נצפה שבזמן התרוקנות הלחץ בסוגר יהיה צהוב לכיוון ירוק/כחול (ירידה), אולם, הוא עולה וזה מתבטא בצבע אדום:
במצב החמור יותר, כאשר מתרחשת החסימה הזו, הבטן מפעילה לחץ גדול יותר כדי לעזור לרקטום להתרוקן, הסוגרים מרגישים עליה נוספת בלחץ שמופעל עליהם – ומתכווצים עוד יותר!! – מצב זה כבר נקרא אניסמוס.
התופעה הנ"ל בדרך כלל מלווה בכאבים כרוניים ובאי נוחות גדולה בעיקר בזמן ישיבה ממושכת.
התסמונת מאופיינת בקרב המאובחנים עם תסמונת המעי הרגיז IBS וגברים בגיל השלישי.
מה ניתן לעשות:
תזונה – מומלץ לשמור על תזונה המאפשרת התרוקנות קלה ככל הניתן, יש להקפיד על שתייה מרובה ומספקת שמאפשרת ריכוך של הצואה.
מאכלים קלים לעיכול עם סיבים שמקלים על העיכול.
הפחתה של פחמימות מורכבות.
לעיתים, יש צורך בהוספה של משלשלים כגון נורמלקס וכו' שמקלים על היציאות.
פעילות גופנית – חשובה מאוד לגוף לשיפור חילוף החומרים, היא עוזרת בפריסטלטיקה (תנועה של המעיים) שעוזרת בדחיפת האוכל ועיכולו. הליכה היא פעילות מומלצת מאוד לסובלים מהתופעה.
פיזיותרפיה לרצפת אגן – טיפולי פיזיותרפיה הוכחו יעילים מאוד בשיפור התסמינים הנ"ל.
בטיפול, המטופל לומד כיצד לשחרר את הסוגר בזמן עלייה של מאמץ בבטן.
בטיפול נעזרים במכשיר ביופידבק באמצעותו ניתן ללמד את המטופל כיצד יש לסנכרן בין הסוגרים לעליה/ ירידה בלחץ וכך ללמוד כיצד לשחרר/להרפות את שרירי רצפת האגן.
אלקטרודה קטנה ומשדרת מדידת לחצים מפי הטבעת אל מסך. המטופל מתרגל שחרור וכיווץ ורואה את ההתקדמות שלו במסך. כך ניתן לתרגל במנחים שונים ובעומסים עולים ולקדם את המטופל. הטיפול אינו כואב ויעילותו רבה מאוד והוכחה במחקרים רבים.
כאן בתמונה ניתן לראות כיצד מטופל הסובל מעצירות תפקודית מתרגל הפחתה של הלחץ בסוגר הרקטום (צבע אדום) לעומת הלחץ הבסיסי (בצבע ורוד) על מנת להתרוקן בכמה שפחות מאמץ:
לקריאה נוספת:
Kuijpers, H.C., Bleijenberg, G. The spastic pelvic floor syndrome. Dis Colon Rectum 28, 669–672 (1985)
Mulak, A., Paradowski, L. Anorectal function and dyssynergic defecation in different subgroups of patients with irritable bowel syndrome. Int J Colorectal Dis 25, 1011–1016 (2010)
Pierre Paré, Ronald Bridges, , "Recommendations on Chronic Constipation (Including Constipation Associated with Irritable Bowel Syndrome) Treatment", Canadian Journal of Gastroenterology and Hepatology, vol. 21, Article ID 848706, 20 pages, 2007.