שחלות פוליציסטיות ופעילות גופנית

שחלות פוליציסטיות הן הגורם המוביל המזוהה עם אי פריון. תסמונת זו משפיעה על 12-18% מהנשים בגיל הפריון והיא תסמונת מולטיפקטוריאלית המלווה בשינויים מטבוליים משמעותיים: עלייה בתנגודת לאינסולין, סוכרת סוג 2 ועלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם. 

בהקשר של פריון, נשים עם שחלות פוליצסטיות נמצאו כסובלות מהיפראנדרוגיניזם ושיבוש בציר ההורמונלי שמביא לייצור עודף של גונדוטרופינים מה שמקשה על הפריון. השמנה ועמידות לאינסולין נמצאו ב-40-88% מהנשים עם שחלות פוליציסטיות.

בנשים הסובלות הן משחלות פוליצסטיות והן מהשמנה נמצא כי ההתערבות של פעילות גופנית בשילוב דיאטה מתאימה (דלת סוכר ומוכוונת לסייע בהפחתת התנגודת לאינסולין) הביאה לשיפור של 16% במחזוריות החודשית ובכך שיפרה את הפריון.

לעומת זאת, כשנבדקו נשים עם עודף משקל שאינן סובלות משחלות פוליציסטיות, נמצא כי גם אצלן ישנו שיפור של 23% במחזוריות החודשיות. ומכאן יוצא כי הפעילות הגופנית משפרת את סיכויי ההפריה אצל נשים עם BMI גבוה באופן כללי ולא רק אצל נשים עם שחלות פוליצסטיות.

המחקר ההתערבותי שנערך לקח שתי קבוצות של נשים : האחת של נשים עם שחלות פוליצסטיות והשנייה קבוצת ביקורת ונתן להם לעשות פעילות גופנית בעצימות בינונית -גבוהה במשך 45 דקות 3 פעמים בשבוע. בשתי הקבוצות כאמור נמצא שיפור.

Klonizakus (2020) חושף כמה עובדות מעניינות נוספות באמצעות מחקר שערך בקרב נשים עם שחלות פוליציסטיות שמנסות להרות. הפעילות הגופנית, בהשוואה לדיאטה בלבד, לא רק שיפרה את העמידות לאינסולין אלא גם את המחזורים החודשיים (את הסיכוי להרות) .

עוד הוא מוצא כי סוג הפעילות לא משנה אך התדירות והעצימות חשובים. ישנה עדיפות לשילוב הדרגתי של אימוני כוח לפחות 3-4 פעמים בשבוע למשך 35-45 דקות בכל פעם.

ומה אם את סובלת משחלות פוליציסטיות וחוששת לעשות פעילות גופנית? מה עם אף פעם לא עשית? מה עם את מנסה כבר תקופה להיכנס להריון ולא מצליחה? המדע מראה כי הסיכוי של אישה להשיג תוצאות ולהתמיד בפעילות הגופנית כך שתרוויח ממנה תלויה במידה רבה בגוף המנחה אותה באימון .

בואי אלינו לקבל הנחיות לפעילות גופנית- כזו שתרוויחי ממנה, לא תיפצעי ובסרגל מאמצים שמתאים רק לך!!

שחלות פוליציסטיות ופעילות גופנית

טיפול רצפת האגן ומיניות- מה הקשר?

על כאבים ביחסי מין דיברתי במאמרים הקודמים שלי – הסיבות האורגניות (פטריה, דלקות של הנרתיק, הרפס , מחלות מין ועור) לכאבים ביחסי מין ברורים. ברור גם שהמתח השרירי יכול להיות מושפע גם ממצב נפשי וריגשי בו מצויה האישה.

בעבודתי בקליניקה אני נחשפת לנשים שונות. אותן נשים גדלו ברקע תרבותי שונה בו ההתייחסות למין, אינטימיות ויחסים מיניים מקבלת התייחסות שונה לגמרי. קשיים אצל אישה הנוגעים למיניות יכולים לנבוע הן מהרקע התרבותי שלה, ממטעני העבר המורכבים מחוויות שונות אותן חוותה ומהתפיסות שלה את המקום של היחסים האינטימיים והמיניים בקשר הזוגי שלה. 

חלק מהנשים עוברות במקביל לקשיים במיניות גם קשיים הנוגעים בזהות ובנטייה המינית שלהן והן חוות מצוקה שאומנם מקבלת ביטוי בשרירי רצפת האגן אך לא מתחילה בהם.

לא זאת בלבד, אני שומעת גם נשים ממגזרים שונים בהם המיניות תופסת מקום שונה: המגזר החרדי, הערבי והדרוזי. לעיתים, האישה מרגישה שהיא צריכה מתווך ("גשר") בינה לבין בן או בת הזוג על מנת שיראו ויבינו את התחושות אותן היא מרגישה.

בעבודתנו בתחום רצפת האגן אנחנו משלבות גם טיפול ריגשי באמצעות פסיכולוגים ומטפלים רגשיים על מנת לתת מענה כוללני ומדויק יותר. אחד התחומים החשובים בטיפול בבעיות הנוגעות במיניות הוא תחום הטיפול המיני אותו ממלאים פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכיאטריים . מטרת הטיפול המיני היא לזהות את הקשיים והמחסומים הזוגיים והאישיים והוא לרוב טיפול המשלב את שני בני הזוג .

בטיפול המיני נעשה גם תהליך בירור אישי וזוגי אך גם ניתנים כלים פרקטיים שמטרתם ללמד אותנו מחש כיצד ליצור אינטימיות, כיצד לבטוח בגוף שלנו וגם כלים לגילוי עצמי של המיניות שלנו.

לא פעם אנחנו שומעות אמירות מגורמים רפואיים לפיהם "הכל בראש" שלנו, אם רק נשתחרר ונרפה וניקח הכל בקלות אז הכל ייפתר (גם כאבים)- לא תמיד כך הדבר. הדרך לחיפוש המיניות יכולה להיות ארוכה ומפרכת והיא תלויה בתרבות, באישיות ובמערכת הזוגית בה אנחנו נמצאות.

 

אם את צריכה עזרה בהבנת שורש הבעיה, רוצה המלצה למטפל מיני מוסמך – פני אלינו ונעזור לך אם זה- את לא לבד!

 

צניחת איברי האגן ומיתוסים

מי לא שמעה:" תרימי כבד אז יצנח לך הרחם?", "להרים כבד זה לא לנשים"…

אז מסתבר שלא רק שזה מיתוס- זה גם ההיפך מהנכון.

מחקרים אחרונים שבדקו נשים עם צניחה קלה שמתאמנות בקרוספיט (אימון עצים המשלב עבודה עם משקלים קרובים ל-80% מיכולת מירבית ויותר), מצאו כי תחושת הכובד הנרתיקי נעלמה והן חשות הטבה משמעותית בתחושת הצניחה.

איך זה יכול להיות? מסתבר כי החיזוק של האגן והגפיים התחתונות באופן תפקודי מעודד גם את החיזוק של שרירי רצפת האגן בתנאי שהדבר נעשה באופן מדורג.

מחר נוסף מראה כי בקרב 3900 נשים שנבדקו, דווקא אלה המרימות משקלים כבדים ובינוניים (מעל 50 ק:ג ובין 16-50 ק"ג ) נמצאה שכיחות נמוכה יותר של צניחות איברי האגן בהשוואה לנשים יושבניות ( 15% לעומת 59% בקרב יושבניות).

Smith  (2019) מסביר את העובדה הזו באמצעות ההפעלה והחיזוק של האגן כנגד הרמת משקל וזאת בהשוואה למה שקורה לשרירים כאשר אנחנו יושבות. החיזוק כנגד משקל מביא להיפרטרופיה של השריר (שיפור בחתך הרוחב שלו) ומאפשרת הרמה טובה ודינמית של איברי האגן, אבל לא זאת בלבד, הפעילות הגופנית גם משפרת את היכולת הקואורדינטיבית של רצפת האגן לעבוד עם הסרעפת ושרירי הבטן וכך משתפרים גם סימפטומים נוספים כמו- דליפת שתן במאמץ.

על פי שאלון ה-20-PFDI שמטרתו לאתר צניחה את אמורה לשאול את עצמך כמה שאלות:

  • האם יש לך לחץ בחלק התחתון של הבטן?
  • האם את חווה כובד או לחץ באיזור התחתון של האגן והפתחים?
  • האם את רואה בעיניים גוש\בליטה שיוצאים מהנרתיק כלפי חוץ כשאת עומדת או משתעלת?
  • האם את מרגישה התרוקנות לא מלאה בסוף השתנה?
  • האם את מרגישה צורך להכניס פנימה באמצעות האצבעות שלך את הבליטה הנרתקיצ על מנת שתוכלי לבצע פעולת מעיים או לתת שתן?

חשוב גם לדעת שהרמה של משקל תלויה במשקל המוחלט שאת מרימה (באופן מדורג זה צריך להיבנות יחד עם יכולות אחרות שלך), מה המרחק של המשקל מהגוף (ככל שהוא רחוק יותר כך הלחץ התוך בטני המופעל על איברי האגן הוא גדול יותר) ולבסוף, מהו הגובה מהרצפה (ככל שהמשקל ממוקם נמוך יותר כך הלחץ התוך בטני עולה).

אז אם את רק בתחילת דרכך עם משקלים..

ווסתי את המשקל התאים כך שתוכלי לשאוף ולנשוף, הרימי את המשקל קרוב לגוף והתחילי להרימו לא מגבוה אלא מגובה הברך ומעלה.

 

צריכה עזרה עם בנית תוכנית אימונים מותאמת לנשים עם צניחות? חושבת שיש לך צניחה?

פני אלינו ונעזור לך עם זה…

,

כאבים עצביים ברצפת האגן – למה זה קורה לנו?

על כאבים ביחסי מין כבר דיברתי במאמרים קודמים שלי,

כולנו מכירות ויודעות שזה פתולוגי ויש טיפול,

מה לגבי כאבים אחרים? 

כאלה המלווים אותנו כאשר הבגד מתחכך, כאשר אנחנו יושבות ישיבה ממושכת, רוכבות באופניים,

כאבים "שורפים", "דוקרים", "מעקצצים",

כאלה שלעיתים מקרינים לרגל אחת,

או לשתיהן,

לפעמים הכאבים הללו מתעוררים לאחר לידה ממושכת או בעקבות לחץ מתמשך על רצפת האגן עצמה,

 

או- בגלל בעיות גב- אחד העצבים שיוצאים מהגב עוברים ומעצבבים גם את איברי האגן, שרירי רצפת האגן והעור באזור הגניטליה,

דמיינו לעצמכן מצב של בלט או פריצת דיסק, לחץ מתחיל להיווצר על העצב ופתאום אנחנו מרגישות קושי לתת שתן או נימולים בכפות הרגליים או בסוגרים,

בהחלט- זה נובע מהגב , אך משפיע גם על רצפת האגן,

אז מה אפשר לעשות עם זה?

קודם לאתר את המקור- מה גורם ללחץ על העצב? מה מאפשר הרפיה של הלחץ על העצב?

לאחר מכן- פיזיותרפיסטית תוכל להתאים תרגול שמאפשר מתיחה של איזור רצפת האגן בשילוב עם עיסוי (העיסוי יכול להתבצע ידנית או על ידי "שרביט קסם"),

רוצה עזרה עם התאמה של אביזר? לא מבינה מדוע זה קורה? רוצה לאתר את המקור?

 

פני אלינו – מבטיחות לעזור!

, ,

רצפת האגן בנשים

שיקום רצפת האגן לנשים

אם ילדת לא מזמן וקיבלת המלצה להגיע לטפל ברצפת האגן שלך אז את בוודאי תוהה מדוע זה חשוב ?

איך תדעי שיש לך בעיה ברצפת האגן?

אם את בגיל המעבר ולפתע התחלת להרגיש כאבים בקיום יחסי מין או בליטה קטנה בנרתיק, בטח תהית האם זה קשור לרצפת האגן וכיצד מטפלים בזה?

אם יש לך כאבים באגן או סביב הסוגרים בטח התקשת למקם את הכאבים האלה ולהבין ממה הם באים…

 

מדוע כל כך קשה לנו לזהות בעיות ברצפת האגן?

בראש ובראשונה משום שזוהי קבוצת שרירים שאיננו רואות אותו בעין. היא נמצאת ממש מתחת לתחתונים שלנו, מסביב לסוגרים שלנו (פי הטבעת, הנרתיק ופתח השופכה) וגם בעומק האגן. כאשר אנחנו לא רואות שריר מסוים יש להניח שהוא אמור לעבוד אוטומטית אך מה קורה אם לא?

תפקידה של רצפת האגן פועל בשני מישורים: האחד הוא סגירה ופתיחה של הפתחים בעת התרוקנות והתאפקות והשנייה היא הרמה של איברי האגן (שלפוחית השתן, רקטום ורחם) בתגובה לעלייה בלחץ התוך בטני (כשאנחנו מתכופפות, מרימות, צוחקות, מפהקות , משתעלות ומתעטשות.. בקיצור.. בכל מהלך היום- יום שלנו).

כל עוד רצפת האגן עובדת באופן מתוזמן ותקין אם שרירי הבטן והסרעפת- הכל תקין ואין סימפטומים- את לא דולפת, לא קשה לך להתאפק לשירותים, אין לך עצירות או כאבים..

אבל מה קורה כשרצפת האגן נמתחת או נפגעת והמהלך התקין שלה לא עובד באופן אוטומטי?

שם בדיוק נכנסת הפיזיותרפיה: התפקיד שלנו הוא לזהות מה המקור לבעיה , ממה היא נובעת ולתת פתרון באמצעות תרגול או טיפול מנואלי (באמצעות טכניקות ידניות).

ולמה יעזור התרגול? שיפור של התחושה, הסיבולת, הכוח וגם התזמון עם שרירים אחרים שעובדים בשותפות עם רצפת האגן (הסרעפת, שרירי הבטן , זוקפי הגב ועוד…)

הסבר על רצפת האגן לאחר לידה


פיזיותרפיה לרצפת האגן לאחר לידה


,

עצירות כרונית אניסמוס

דיסנרגיה ואניסמוס של רצפת אגן

מערכת רצפת האגן בגברים כוללת קומפלקס של שרירים, רצועות, עצבים וכלי דם.

רצפת האגן היא "הקיר" התחתון של הבטן. מתחילה מאחור סביב הישבן דרך המפשעה ועד הפין.

רצפת האגן בגברים

שרירי רצפת האגן משמשים כסוגרים רצוניים של השתן והצואה, זאת אומרת, סוגרים שאנו שולטים בהם כמו למשל כאשר מתאפקים כשיש גזים בבטן שמאיימים לצאת בדיוק כאשר אנו בארוחה משפחתית…

נוסף אליהם ישנם גם סוגרים לא רצוניים. במערכת השתן הסוגר נמצא בצוואר השלפוחית (בקצה התחתון בדיוק ביציאה אל השופכה), ובמערכת הצאייה בקצה המרוחק ממש לפני פי הטבעת (הם בנויים כמין שתי טבעות צמודות, אחת חיצונית ואחת פנימית).

במצב מנוחה ישנו לחץ בסיס של הסוגרים על מנת שלא נטפטף שתן או צואה. 

כיצד מודדים את הכח של שרירים אלו ואת תקינותם?

מנומטריה זו בדיקה מאוד נפוצה לבדיקת לחצים ברקטום. בבדיקה, קטטר בלון מוכנס דרך פי הטבעת לרקטום ומנפחים אותו לאט. תוך כדי, נמדדים לחצים של הסוגרים בזמן מנוחה, בזמן כיווץ של הסוגרים ובזמן דחיפה/שחרור לדמות התרוקנות.

כאן בתמונה ניתן לראות לחץ בסיסי של הסוגרים בצבע צהוב:

עצירות כרונית - אניסמוס

כאשר המטופל מתבקש לבצע כיווץ רצוני של רצפת אגן כמו בעצירת שתן (התאפקות) נראה את הלחץ בבדיקה עולה והצבע משתנה מצהוב ל סגול:

הסבר על עצירות כרונית

התרוקנות צואה תקינה מתרחשת כאשר מספיק צואה נאגרת ברקטום- הרקטום הוא מין "שק" שרירי שמסוגל להתרחב. כאשר ישנה כמות של כ 60 סמ"ק צואה בממוצע, חיישנים על גבי הרקטום מאותתים למח שזה הזמן להתרוקן.

במצב תקין, מתיישבים באסלה, הסוגר הלא רצוני והסוגר הרצוני נפתחים/משתחררים, הרקטום מתכווץ יחד עם עזרה קטנה של לחץ מהבטן והצואה יוצאת. זו התרוקנות אידיאלית.

אחד המצבים הפתולוגיים של התהליך נקרא אניסמוס או דיסנרגיה של רצפת אגן.

במצב זה, כאשר הרקטום "מאותת" למח שכעת יש צורך להתרוקן, הרקטום מתכווץ כדי לדחוף את הצואה החוצה, אולם, במקום שהסוגרים ייפתחו כתגובה לעלייה של הלחץ – הם נסגרים. זו דיסנרגיה של רצפת אגן.

ניתן לראות בתמונה הבאה, נצפה שבזמן התרוקנות הלחץ בסוגר יהיה צהוב לכיוון ירוק/כחול (ירידה), אולם, הוא עולה וזה מתבטא בצבע אדום:

עצירות כרונית

במצב החמור יותר, כאשר מתרחשת החסימה הזו, הבטן מפעילה לחץ גדול יותר כדי לעזור לרקטום להתרוקן, הסוגרים מרגישים עליה נוספת בלחץ שמופעל עליהם – ומתכווצים עוד יותר!!  – מצב זה כבר נקרא אניסמוס.

התופעה הנ"ל בדרך כלל מלווה בכאבים כרוניים ובאי נוחות גדולה בעיקר בזמן ישיבה ממושכת.

התסמונת מאופיינת בקרב המאובחנים עם תסמונת המעי הרגיז  IBS וגברים בגיל השלישי.

 

מה ניתן לעשות:

תזונה – מומלץ לשמור על תזונה המאפשרת התרוקנות קלה ככל הניתן, יש להקפיד על שתייה מרובה ומספקת שמאפשרת ריכוך של הצואה.

מאכלים קלים לעיכול עם סיבים שמקלים על העיכול.

הפחתה של פחמימות מורכבות.

לעיתים, יש צורך בהוספה של משלשלים כגון נורמלקס וכו' שמקלים על היציאות.

פעילות גופנית – חשובה מאוד לגוף לשיפור חילוף החומרים, היא עוזרת בפריסטלטיקה (תנועה של המעיים) שעוזרת בדחיפת האוכל ועיכולו. הליכה היא פעילות מומלצת מאוד לסובלים מהתופעה.

פיזיותרפיה לרצפת אגן – טיפולי פיזיותרפיה הוכחו יעילים מאוד בשיפור התסמינים הנ"ל.

בטיפול, המטופל לומד כיצד לשחרר את הסוגר בזמן עלייה של מאמץ בבטן.

בטיפול נעזרים במכשיר ביופידבק באמצעותו ניתן ללמד את המטופל כיצד יש לסנכרן בין הסוגרים לעליה/ ירידה בלחץ וכך ללמוד כיצד לשחרר/להרפות את שרירי רצפת האגן.

אלקטרודה קטנה ומשדרת מדידת לחצים מפי הטבעת אל מסך. המטופל מתרגל שחרור וכיווץ ורואה את ההתקדמות שלו במסך. כך ניתן לתרגל במנחים שונים ובעומסים עולים ולקדם את המטופל. הטיפול אינו כואב ויעילותו רבה מאוד והוכחה במחקרים רבים.

כאן בתמונה ניתן לראות כיצד מטופל הסובל מעצירות תפקודית מתרגל הפחתה של הלחץ בסוגר הרקטום (צבע אדום) לעומת הלחץ הבסיסי (בצבע ורוד) על מנת להתרוקן בכמה שפחות מאמץ:

 

לקריאה נוספת:

Kuijpers, H.C., Bleijenberg, G. The spastic pelvic floor syndrome. Dis Colon Rectum 28, 669–672 (1985)

Mulak, A., Paradowski, L. Anorectal function and dyssynergic defecation in different subgroups of patients with irritable bowel syndrome. Int J Colorectal Dis 25, 1011–1016 (2010)

Pierre Paré, Ronald Bridges, , "Recommendations on Chronic Constipation (Including Constipation Associated with Irritable Bowel Syndrome) Treatment", Canadian Journal of Gastroenterology and Hepatology, vol. 21, Article ID 848706, 20 pages, 2007. 

 

,

רצפת האגן, ריצה, רכיבה על אופניים ומה שביניהם

מי שמכיר אותי יודע שאני לא נלהבת להמליץ לאנשים לעשות ספורט שהם לא אוהבים או לא מתחברים אליו- הסיכוי שאדם יתמיד במשהו שהוא לא אוהב הוא קטן ביותר בטווח הרחוק.

אז למה שחובבת ריצה מושבעת תבחר ברכיבה על אופניים?

למה שחובבת משקולות והנפות תבחר לרוץ?

למה שחובב שחייה יגיע לאולם קרוספיט?

אז התשובה היא שזה משרת תקופה מסוימת או צורך מסוים (אני אסביר אז לא לדאוג).

בוא ניקח מצב של הריונית שמתאמנת כרגיל בריצה ובחדר הכושר, בשבוע 29 היא מרגישה כובד נרתיקי ויש לה אי נוחות משמעותית ברצפת האגן שלה (או שהיא דולפת), מיד היא עוברת להליכה אבל אחרי שבועיים זה גם מכביד עליה- מה כדאי לה לעשות?

כאילוץ היא מגיעה לאימון ספינינג בחדר הכושר (מה שחשבה שלעולם לא תעשה) ופתאום היא מרגישה עם זה בטוב- האגן סימטרי, יש תמיכה של הכסא לרצפת האגן ואין כובד נרתיקי ואז- היא מצליחה אפילו לשמור את עצימות האימון.

עוד דוגמא היא המצב בו שחיין מרגיש שקשה לו לשבת על הרצפה עם הילדים , שקשה לו להרים אותם כמו שפעם והוא מחליט לבוא להתאמן בקרוספיט- לשפר טווחי תנועה ולהתחזק כנגד משקלים הולכים ועולים.

אז ספורט אחד בעצם יכול לשרת אותנו בתקופה שבה הספורט המועדף עלינו לפעמים לא יכול לשרת אותנו…הרבה נשים שואלות אותי מה יש להן לעשות כל עוד הן דולפות- איך ירוצו? איך יקפצו בחבל?

אז יש עוד דרכים להעלות את הדופק עד שרצפת האגן תתחזק- בזמן שהיא מתחזקת יש לכן זמן להיפתח ולהכיר סוגי ספורט אחרים שיכולים לשרת אותכן בינתיים עד שנפתרת הבעיה.

 

רוצות להתאים לעצמכן סוג ספורט שישרת אותכן?

צרו קשר: https://rotem-soll.co.il

, ,

קרוספיט ורצפת האגן

דמיינו לעצמכם חבורה של 30 אנשים (נשים וגברים) זורקים כדורים באוויר, מטפסים על חבלים ומגלגלים צמיגים…משוגעים? נכון?

נכנסים לאולם אחד גדול, בלי מזגן, בלי מזרונים מרופדים, הכל פשוט ו… מפחיד למי שלא מכיר.

נשמע לכם מוכר? כן, זה קרוספיט.

לפני כ-13 שנים השיטה מגיעה ארצה ועושה "עלייה", שיטת ה-BOOT CAMP המבוססת על תנועות תפקודיות הלקוחות מחיי היומיום שלנו, בקבוצה אחת שנותנת את המוטיבציה לבוא ולהתאמן ובסרגל מאמצים עולה- סרגל מאמצים כזה שאנחנו יכולים גם להשתפר בו וגם לראות את השיפור בעצמנו.

אז איפה הבעיה? יש המון מיתוסים הקשורים לנשים וקרוספיט כמו "אל תרימי כבד- יצנח לך הרחם", "זה לא בריא להרים כבד",  "בחיים האמיתיים אנחנו לא מטפסים על חבלים" ועוד מיתוסים שיצא לי לשמוע במרוצת השנים,

מודה שגם בקרב הפיזיותרפסיטים יצא לקרוספיט שם לא טוב של ספורט המעודד פציעות שקשה לטפל בהן…

אחד האתגרים הגדולים של המאה הזו הם לגרום לאנשים להתחיל לעשות אבל זה החלק הקל- החלק הקשה הוא למצוא מה יגרום להם להתמיד- בקרוספיט יש הכל-

מוטיבציה קבוצתית- משפחתית, תרגילים שחוזרים על עצמם ומאפשרים לאדם לראות את השיפור הממשי (עלייה במשקלי העבודה, יותר מרחק ריצה, האימון נהיה קל יותר ועוד..)

אז מה הבעיה?

הבעיה היא תמיד עם ההיסחפות אחרי הקבוצה, עם ההסתכלות הצידה אל עבר אלה שעושים יותר ממך והרצון להגיע אליהם רק בקיצור דרך וללא עבודה קשה- שם גם מחכות בפינה הפציעות,

ומה עם רצפת האגן?

כשקשה לה או לא מתאים לה היא תגיד לכן! אם תתחילי להעמיס בהדרגה אז גם היא תוכל להסתגל לרמת מאמץ הולכת ועולה,

ומה בכל זאת הכללים? אם את מרגישה דולפת אז כנראה מה שאת עושה קשה מדי לרצפת האגן שלך , אתן דוגמא: אם את קופצת על קופסא גבוהה ואת דולפת- נסי לקפוץ על קופסא נמוכה, אם את קופצת בחבל 2 דקות ודולפת אז קיפצי דקה ותראי האם את עדיין דולפת.

אם את סובלת מכאבי אגן או צניחה בואי למפות את התרגילים הספציפיים שגורמים לך לתחושה של כאב או אי נוחות ונבצע את ההתאמות הנדרשות בתרגילים.

 

לסיכום- בואי להתחזק בקרוספיט- האימון הוא אימון הלקוח מהיום -יום שלך ומאפשר לך להתחזק ולשפר את כל מרכיבי הכושר הגופני- החל מקואורדינציה וכלה בכוח מתפרץ..

רוצה לדעת עוד על קרוספיט- פני לאחד הבוקסים באיזורך

 

,

טיפים לשמירה על רצפת האגן

טיפים לשמירה על רצפת האגן במעגל החיים הנשי

  1. וודאו שאתן מתרוקנות רק כשצריך ולא באופן סתמי במהלך היום, ודאו שההתרוקנות לא נעשית באמצעות לחץ תוך בטני אלא כפעולה של הרפיית הסוגרים ויציאת השתן או הצואה עם כוח הכובד.
  2. הקפידו על שתייה בכמות מספקת. הימנעות משתייה גורמת להשתנת יתר ולדלקות בדרכי השתן.
  3. במהלך פעילות גופנית- וודאו שאינכן מרגישות כובד נרתיקי או תחושה של קושי לשלוט בשתן או בצואה.
  4. נסו בתנוחות שונות במהלך היום, לנשום ברציפות ובנשיפה לנסות לסגור את הסוגרים ולהרימם למעלה.
  5. במהלך פעילות גופנית יש לוודא שסגירת הסוגרים מזוהה עם הנשיפה ולא עם השאיפה.
  6. יש להימנע מעצירת אוויר כשאנחנו מתאמצות.

 

מתי כדאי ללכת לטיפול ברצפת האגן?

  1. לאחר טראומה לרצפת האגן- לידה, ניתוח גניקולוגי, תקופה של טחורים או עצירות .
  2. כשמרגישים תכיפות מוגברת (באופן סובייקטיבי).
  3. כשמרגישים קושי להתאפק לשירותים כשיש שתן או צואה.
  4. כשיש דליפת שתן בפעילות גופנית, קפיצה, עיטוש, שיעול, הרמת הקול או מעברים מישיבה לעמידה.
  5. כשיש כאבים ביחסי מין שלא היו לפניכן.
  6. כשיש קושי עם הסוגר האחורי- פיסורה, עצירות , טחורים .

 

מתי כדאי לפנות לאורוגניקולוג?

  1. כשיש השתנה לילית.
  2. כשיש תחושה של כובד נרתיקי שלא זיהיתן קודם
  3. כשיש דימום שהמקור שלו לא ברור.
  4. כשיש כאבים ביחסי מין המלווים בצריבה חזקה