,

תסמונת המעי הרגיז

תסמונת המעי הרגיז – IBS היא תסמונת נפוצה שמתפתחת בגילאים צעירים (סביב שנות ה 20) ומתבטאת בהפרעה בתנועה תקינה של המעיים.

החולים בה סובלים מכאבים הנובעים ממערכת העיכול. בנוסף, מאפיין נפוץ מאוד בתסמונת הוא קושי ביציאות ובהתרוקנות.

כשמערכת העיכול עובדת ביתר, המטופל יסבול משלשול. וכשתנועת המעיים איטית – יסבול מעצירות. בשני המקרים, כאבים וקושי בהתרוקנות הן תופעות נפוצות.

ומדוע?

אי סדירות של פעילות מעיים מכניסה את הסוגרים ובעיקר את איזור פי הטבעת למין מצב "הגנה" – כיווץ ביתר באופן רציף של הסוגר. מצב זה נועד למנוע בריחה של יציאות רכות (שלשול) או במצב פרדוקסלי, כאשר המטופל כבר צריך להתרוקן אך הסוגר מתכווץ במקום להיפתח.

מנומטריה אנורקטלית (בדיקה המודדת לחצים ברקטום ובפי הטבעת) היא בדיקה המאבחנת כיווץ יתר של הסוגרים.

בפיזיותרפיה לרצפת אגן מטפלים בקושי להתרוקן ומלמדים את המטופל כיצד להתרוקן בפחות מאמץ.

 

,

קושי בשליטה על השתנה לאחר ניתוח TURP

בלוטת הערמונית בגוף נמצאת במוצא השלפוחית בגברים. גודלה (התקין) כ 20-30 סמ"ק ותפקידה לייצר כ 50% מנוזל הזרע.
בתהליך ההתבגרות הבלוטה גדלה.
כ 70% מהגברים מעל לגיל 60 ייסבלו מבלוטה מוגדלת עם תסמינים של חסימת שתן. מצב פתולוגי זה נקרא (BPH – BENIGN PROSTATIC HYPERPLASIA)הגדלה שפירה של הערמונית. אותם גברים ייסבלו משתן במאמץ, תכיפות ודחיפות להשתין, השתנה בלילה, התרוקנות חלקית ועוד.

ניתוח TURP הוא ניתוח המבוצע ע"י אורולוגים. בניתוח, הרופא נכנס דרך השופכה ומקלף מבפנים את הערמונית כדי להרחיב את מעבר השתן.
לאחר הניתוח אחד התסמינים הנפוצים הוא קושי בשליטה על השתן. מטופלים אלו ישתמשו בתחתון סופג או פדים סופגים.
כדי לשפר את איכות החיים מומלץ לגשת לבדיקה וטיפול אצל פיזיותרפיסט המתמחה בטיפול בדליפות אחרי ניתוחי פרוסטטה על מנת להשיב את השליטה בשתן.

 

שליטה בשתן אחרי ניתוח Turp

,

קלאמפ – CLAMP

זה לא אטב כביסה…

השבוע הגיעו שני מטופלים לאחר ניתוחי הרחבת שופכה TURP כאשר שניהם משתמשים בקלאמפ – PENILE CLAMP.

אז מהו הקלאמפ?

זהו אביזר עזר חיצוני שמונע דליפת שתן מהשופכה ע"י הפעלת לחץ על הפין מבחוץ וכך מונע משתן לצאת. הוא נחשב לאביזר יעיל למי שסובל מדליפת שתן שמופיעה בעיקר לאחר ניתוחים אורולוגיים כגון ניתוחי פרוסטטה, ניתוחי הרחבת שופכה  TURP ועוד.

אז למה זה לא מומלץ??!!

משתי סיבות:

  1. האביזר עלול לגרום לנזק ממשי: נמק לפין, גירוי של העור, בצקת בפין וכו'.
    הספרות מראה שחבישת הקלאמפ למשך של עד שעה אחת היא בטוחה- מעל לשעה לא נחקר. לדברי יצרנים ניתן ללבוש  עד 4 שעות.
  2. האביזר הוא פסיבי!!! מטופל עם חולשה בשליטת סוגרים (בניתוחים האלו זו בעיה מאוד נפוצה) לא יישפר אותה באופן מיטבי כל עוד יש אביזר חיצוני שעושה את העבודה עבורו והנזק השרירי בטווח הארוך יחמיר.

לכן, כבר בשלב ראשון אני ממליץ ללמוד לחזק את הסוגרים, לאמץ הרגלי השתנה ולהתחיל תהליך גמילה. וכמובן, להימנע משימוש בקלאמפ.

עם תרגול נכון ומעקב – השיפור יכול להיות מיידי.

פיזיותרפיסט מומחה ברצפת אגן יידע להכווין את המטופל בתהליך ע"י החזרת השליטה בסוגרים.

 

,

צאייה- מוטי רוב

אחת האבחנות הנפוצות בפתולוגיות של רצפת האגן היא דיסינרגיה של רצפת האגן (Pelvic Floor Dyssynergia).

צאייה (פעולת מעיים/ ישיבה באסלה/ חירבון וכו') מתחילה כשצואה מצטברת ברקטום (החלק הסופי של המעי), הלחץ ברקטום עולה עד נפח מסויים ואז תשדורת מגיעה למח וחזרה למטה.

הסוגר הפנימי (Internal Anal Sphincter)   והחיצוני External Anal Sphincter)) שנמצאים בסוף הרקטום בצורה טבעתית – אחת פנימית יותר לשניה, שניהם נרפים כל אחד ע"פ פעולתו והצואה יוצאת ללא קושי.

בד"כ, כאשר נפח הצואה קטן בסוף הפעולה, או, כשיש גירוי למח לצאייה ומלכתחילה כמות הצואה קטנה אנו צריכים להתאמץ כדי להוציא את הצואה ועושים זאת במקביל ע"י העלאת לחץ תוך בטני (לת"ב), שימוש בשרירי הבטן והרפיית הסוגרים.

כאשר יש דיסינרגיה של שרירי רצפת האגן או אניסמוס (anismus) – המצב היותר כרוני של הפתולוגיה, שרירי רצפת האגן עובדים בצורה הפוכה לרצוי.

במקום  להרפות על מנת שהצואה תוכל לצאת בקלות, הם מתנגדים ללחץ המופעל עליהם וחוסמים יותר את הפתח.

בתגובה, הגוף מעלה את  הלת"ב ונוצרת שרשרת של הגברת ההתנגדות של הסוגרים כתגובה ללחץ המופעל עליהם.

מטופלים מתלוננים על "גוש חוסם/חסום" , "כדור טניס תקוע" , כאבים בצאייה, מאמץ בהתרוקנות ולאחריה, פינוי ידני  להתרוקנות מלאה ועוד. בעיקר בסוף הצאייה.

הסיבות לכך מגוונות: הרגלים שגויים, פגיעה ברצפת האגן/ פרינאום, תרופות, מצב נפשי, מחלות מעי, ניתוחים, הרגלי תזונה ועוד.

האבחנה נעשית ע"י:

  1. בדיקה ידנית פנימית של רצפת האגן (DRE),
  2. דפקוגרפיה Defecography – הדמיה רדיולוגית של צאייה בזמן פעולה.
  3. מנומטריה אנורקטלית (Anorectal Manometry) – בדיקת לחצים/ נפחים ברקטום ובסוגרים. נעשית ע"י הכנסת קטטר בלון לחלל הרקטום. בודקת גם קיום או הכחדה של RAIR.

בפיזיותרפיה לרצפת האגן אנו משתמשים בטיפול מנואלי, מתיחות, ביופידבק (Biofeedback), הדרכה ועוד.

ניתן לשפר משמעותית את הסימפטומים.

,

תהליך הזקפה בגבר

נכתב ע"י מוטי רוב פיזיותרפיסט מומחה רצפת אגן גברים

זקפה היא תהליך שבו הפין מתמלא בדם ומאפשר לגבר לאורגזמה.
התהליך הנורמלי/טבעי מתרחש בשיתוף של מספר מערכות: מערכת אוטונומית (פאראסימפטטית/ סימפטטית/ סומטית). דם. עצבים. הורמונלית. קוגניציה ומערכת שרירי רצפת האגן.

 שלושת סוגי הזקפות בגבר:

  1. פסיכוגנית – נגרמת מגירוי אויטורי או וויזואלי ו/או מחשבה.
  2. רפלקסיבית – כתוצאה ממגע טקטילי בפין.
  3. זקפת לילה – במעגל השינה, בשלב ה REM.

אנטומיה של מערכת המין:

תהליך הזקפה בגבר

vesicle – בלוטה המפרישה חלק ניכר מנוזל הזרע.

Bladder- שלפוחית השתן.

Prostate gland – בלוטת הערמונית / פרוסטטה – מייצרת חלק מנוזל הזרע, בעיקר נוזל שמטרתו לנטרל את החומציות בנרתיק בעת חדירה.

Epididymis – מין צינור המאחסן את הזרע המיוצר באשכים ונפלט ממנו בעת שפיכה.

Ductus deferens – צינורות המובילים את הזרע מה epididymis ל ejaculatory ducts בעת שפיכה.

בתהליך הזקפה מתרחש גירוי מיני , בין אם מגע בפין או גירוי ויזואלי/שמיעתי והורמונים מופרשים, המערכת הפאראסימפטטית S2-S4  מה Pudental .N. (והמערכת הסימפטטית מה Hypogastric Plexus) נכנסת לפעולה ע"י חסימת ההחזר הוורידי בפין והרפיית השריר החלק בפין שמאפשר הרחבה של כלי הדם ומילוי החללים במרחב הספוגי.  הדם נכנס לפין וממלא את שני הגופים המחילתיים (Corpora Cavernosa) והגוף הספוגי (Corpus Spongiosum). (בציור, ה Urethra זהו צינור השתן שעובר בתוך ה Corpus Spongiosum.)

כאשר הפין מתמלא בדם עורקי, דפנות הפין נלחצות כלפי חוץ ולוחצות את הורידים ע"מ שלא יוכלו "לרוקן" את הדם מהפין (עצירת ההחזר הוורידי).  זקפה איכותית תלויה בעליה בלחץ הדם בפין (intracavernosal pressure) וכיווץ שריר ischiocavernosus muscle.

ישנה חלוקה של שלבי הזקפה לששה:

  1. Flaccid Phase- זרימת דם עורקית וורידית מינימליים.
  2. Latent Filling Phase – עלייה בזרימת הדם ב Internal Pudental Artery תוך ירידה בלחץ שבו. התארכות מסויימת של הפין.
  3. Tumescent Phase – עלייה בלחץ האינטרקוורנוסי עד לזקפה מלאה. התארכות והתעבות של הפין. עם עליית הלחץ, הזרימה העורקית פוחתת ודם מוזרם בשלבים הסיסטוליים.
  4. Full Erection Phase – הלחץ האינטרקוורנוסי מגיע ל 80-90% מהלחץ הסיסטולי. הלחץ ב Int Pudental Art עולה. כלי הדם הוורידיים נלחצים.
  5. Skeletal or Rigid Erection Phase – שריר ה Ischiocavernosus מתכווץ ומעלה את הלחץ מעל הלחץ הסיסטולי וכך גורם לזקפה קשיחה. כמעט שאין זרימת דם בעורקים.
  6. Detumescent Phase – לאחר שפיכה או הפסקת הגירוי, משופעלת המערכת הסימפטטית שגורמת לכיווץ טוני של השריר החלק שמפחית את הזרימה העורקית ומרוקן את המרווחים מלאי הדם בפין. הפין חוזר לגודלו במנוחה.

כפי שניתן לראות לשרירי רצפת האגן חלק משמעותי מאוד בתהליך הזקפה (ובשפיכה/אורגזמה), בעיקר ל Ischiocavernosus ו Bulbocavernosus וחולשה שלהם תפגע בפונקציות הנ"ל.

מגוון גורמים יכול לגרום לפגיעה בזקפה וביניהם:

סכרת, עישון, ניתוח להסרה חלקית/מלאה של הפרוסטטה, דכאון, PVD ועוד.

כאב בפרינאום/ רצפת האגן, טונוס גבוה או נמוך של השרירים ו/או תפקוד לקוי של השרירים הנ"ל, כל אלו יכולים להביא לירידה בעוצמת הזקפה ובעוצמת האורגזמה בשפיכה.

לרוב, בשל סמיכותם של השרירים בפרינאום, תפקוד סוגרים לקוי ו/או כאבים בפרינאום  ישפיעו על תפקוד השרירים שלעיל ומכאן פגיעה בתפקוד המיני. בפיזיותרפיה לרצפת האגן אנו מטפלים בסימפטומים אלו באמצעות חיזוק/ הרפייה ושימוש במכשיר ביופידבק, ע"י כך ניתן לשפר את עוצמת הזקפה והאורגזמה.