מדוע אנחנו משקמים את רצפת האגן?

לפני כמה שנים ישבתי עם קולגה שלי מתחום האימון הגופני. הוא טען כי אין כל צורך בשיקום או חיזוק ספציפי לרצפת האגן משום שהיא אמורה להתגייס אוטומטית בתגובה לעלייה בלחץ התוך בטני.

לשיטתו, ישנם מחקרים שבוצעו בנשים המרימות משקולות (באופן תחרותי- Power lifting) , המוכיחים כי רצפת האגן שלהן חזקה ורובן אינן סובלות מספטומים של רצפת האגן (דליפת שתן במאמץ, דחיפות או תכיפות במתן שתן, כאבים בקיום יחסי מין).

אני, שעוסקת כבר מעל 20 שנה בהרמת משקולות, הבנתי ישר למה הוא מתכוון. התחושה היא שרצפת האגן מתגייסת באופן אוטומטי יחד עם שרירי הבטן , ברגע שמרימים משקל.

אז באופן נורמלי, זה מה שאמור לקרות: ברגע שאנו מתאמצים (עיטוש, שיעול, צחוק, פעילות גופנית) אנו אמורים לנשוף אוויר החוצה ובזאת לאפשר לסרעפת ולשרירי הבטן לעלות את הלחץ התוך בטני על מנת לייצב אותנו. בו זמנית ובאוופן אוטומטי רצפת האגן אמורה להתגייס בצורה מתוזמנת.

מדוע מתוזמנת?

הרי כל אדם שמתאמן יכול להגיד שלא די רק בכוח ובסיבולת שריר אלא ישנו צורך לגיוס מתוזמן על מנת להרים את המשקל הרצוי או לבצע פונקציה מסויימת.

בואו ניקח לדוגמאאת התרגיל סווינג עם קטלבלס: ברגע שהמשקל עולה מעלה ומתרחק מנקודת מרכז הכובד שלנו, אנו אמורים להתשמש בשרירי הבטן כדי להתייצב ובו זמנית רצפת האגן אמורה להתכווץ. אם היא לא תתכווץ בדיוק כשהמשקל למעלה אז יהיה כשל בייצוב שיבוא לידי ביטוי ב: ביצוע מעט חזרות, התעייפות או כאבי גב תחתון.

אז אפשר להיות רגועים…

אצל רובנו המערכת הנוירולוגית והמערכת השרירית מסונכרנות ועובדות- הסינכרון הזה קרוי תיזמון נוירומוסקולרי והוא מבוצע אוטומטית במבנים כמו המוח הקטן (cerebellum) והאונה הפרונטלית שאחראית גם על תכנון תנועה. מנגנון הפידבק מהשריר מדווח מעלה אל המוח והוא מתקן ומתזמן.

אז למה בכל זאת לאמן ספציפית?

מחקרים מראים כי ישנם מצבי סיכון בהם רצפת האגן נפגעת והיא איננה מתגייסת אוטומטית:

  • לאחר לידה- כשרצפת האגן עברה טראומה ונמתחה (או עברה אפיזיוטומיה)
  • בזמן ההיריון- כששרירי רצפת האגן נמתחים
  • בגיל המעבר- שינוי הורמונלי
  • באוכלוסייה עם כאבי גב תחתון כאשר המערכת המייצבת כשלה ואז גם רצפת האגן איננה מתגייסת בזמן.
  • באתלטיות שחובות עומסים גדולים נמצא כי בשרירי רצפת האגן יש גם טריגר פוינטס (בדיוק כמו בכל שריר אחר ש"נתפס" לנו). ידוע כי שריר עם טריגר פוינטס עובר ירידה בכוח וירידה בקואורדינציה בתוך סיבי השריר.
  • בנשים שעברו טראומה מינית או חוו התעללות- ניכרת עלייה בתונוס בשרירי רצפת האגן ובנרתיק.

 

 

אז הבאתי לכאן 3 תאוריות המסבירות מה עומד מאחורי שיקום רצפת האגן:

 

  1. כחלק משיקום קורה גם שינוי התנהגותי- ההכרה והמודעות (כיצד לכווץ? מתי להרפות?)לגיוס והרפייה של רצפת אגן בזמנים שונים מאפשרת לנו לתפקד טוב יותר עם רצפת האגן (גיוס מתוזמן).
  2. שינוי נוירומוסקולרי שקורה עקב עלייה בכוח- עלייה בנפח השריר ובמסת השריר. על פי תורת האימון שרירי רצפת האגן צריכים פונקציה של סיבולת (כיווץ לאורך זמן- בזמן ריצה לדוגמא) ופונקציה של כוח (כיווץ מהיר לפני עיטוש, קפיצה, צחוק, שיעול).
  3. תאוריה נוספת השנויה במחלוקת היא כי חיזוק של שרירי הבטן יתרום גם לחיזוק רצפת האגן.

התאוריה השלישית היא זו המובילה אותי להמליץ על בדיקה אצל פיזיותרפיסטית לרצפת האגן לכל אישה:

רוב הנשים היום הן בעלות מודעות גבוהה לתרגול, שמירה על כושר גופני ואורח חיים בריא המאפשר תחזוקה של הגוף.

אבל מתי בפעם האחרונה מצאתן את עצמכן בשיעור פילטיס שואלות:" האם אני באמת מכווצת את רצפת האגן? האם אני מכווצת אותה בזמן? האם אלה שרירי הבטן שמתגייסים לעבודה יחד עם שרירי הישבן?"

 

בדיקה אצל פיזיותרפיסטית לרצפת האגן מאפשרת לכל אחת ואחת לדעת האם היא מכווצת? באיזו עוצמה? האם מכווצת בזמן?

נמצא כי ב-30% לפחות מהבנות שעוסקות בפעילות גופנית, ישנו היפוך פעולה – כלומר מתיחה של רצפת האגן במקום כיווץ שלה בזמן מאמץ.

 

לסיכום, אלו מכן שמתאמנות ושומרות על אורח חיים בריא, יחוו שדרוג משמעותי של האימון שלהן ויוכלו גם למנוע היחלשות של רצפת האגן בעקבות לידות, היריונות או פשוט בגלל גיל המעבר והשינויים ההורמונליים.