,

תסמונת CPPS

הגדדרה של CPPS מתייחסת בעיקר לאבחנה של פרוסטטיטיס מסוג 3:

CPPS nonbacterial noninflammatory prostatitis.

ובעברית, דלקת שאינה זיהומית ואינה חיידקית.

אז מה היא כן?

זו תסמונת שמאופיינת בכאבים וסימפטומים נוספים שמופיעים בעיקר כאשר ישנה מעורבות של דלקת, אך, במקרה הנ"ל לא נמצאו גורמים דלקתיים.

נחלק את התסמינים של האבחנה ע"פ איזור או תפקוד:

תסמיני השתן:

  • תכיפות ודחיפות להשתין. (תכיפות – הליכה מרובה לשירותים, לעיתים כעבור מס' דקות מההשתנה האחרונה. דחיפות – קושי להתאפק והרגשה חזקה של צורך להשתין "עכשיו").
  • תחושה של חוסר התרוקנות לאחר השתנה. "משהו עדיין מציק לי ומרגיש שנשארו טיפות".
  • תחושת שריפה בזמן השתנה או בסיומה. 
  • זרם השתנה חלש.
  • הססנות בהשתנה. (קושי להתחיל להשתין).

תסמיני כאב:

  • ישיבה – הינה אחד הגורמים שמעוררים כאב במהירות עד לרמה גבוה. ישיבה על משטחים קשים כמו כסאות שאינם מרופדים, ישיבה ממושכת (לעיתים מעל 5 דקות) מחמירה את הכאבים. 
  • כאב נקודתי – "טריגר פויינטס – Trigger Points" כך מדווחים מטופלים על איזורי הכאב. לרוב, הכאב מופיע בפרינאום בעיקר ב Perineal Body. לעיתים הוא יותר אחורי באזור עצם הזנב ה .Coccyx  ולעיתים ממש מתחת בבסיס הפין בדר"כ בצדדים.
  • "כדור קטן שתקוע שם למטה", זו התחושה שמתוארת.
  • לאחר התרוקנות ("יציאה"), מטופלים יכולים לחוש הקלה כוון שהשרירים המכווצים נרפים. אולם, לעיתים לאחר התרוקנות, הסוגר הפנימי שאמור להיות משוחרר ולהיסגר חזרה באופן רפלקסיבי בסיום התרוקנות– נסגר חזק מדי וזה גורם לכאב.
  • כאבים בקצה ו/או לאורך הפין – גירוי של העור לאורך גוף הפין או גירוי בראש הפין עלולים לגרום לכאב. ייתכן ותופיע אדמומיות. 
  • כאבים בעצם הזנב – לא מעט משרירי רצפת האגן מתחברים  ל coccyx, במידה והשרירים הנ"ל כאובים – תהיה השלכה של הכאב לקצה העצם. הכאב הזה מקושר לכאבים בישיבה, כאבים לפני או אחרי התרוקנות וכאב רקטלי.
  • כאב בזמן יחסי מין או לאחריהם. תלונה נפוצה היא ירידה בעוצמת השפיכה, כאבים עזים בבסיס הפין לאחר שפיכה. לכן, לגברים אלו תהיה ירידה בחשק המיני. 

תסמינים נפשיים:

  • דכאון. 
  • חרדה.
  • הימנעות מייחסים חברתיים. הימנעות משינויים העלולים לגרום להגברת הלחץ הנפשי.
  • ירידה בביטחון ובתחושת הערך העצמי.

 

הפרעת שינה.

רוב המטופלים המאובחנים הם צעירים בגילאים 20-40.

לאחרונה, רואים גילאים יורדים עד לנערים הסובלים מכאבים ברצפת אגן.

ישנו קשר מובהק בין מצב נפשי לעוצמת הסימפטומים, חלק ניכר מהסובלים מכאבים מאובחנים עם חרדה קלה ומעידים על אופי מופנם ומסוגר.

חיילים קרביים (בעיקר בתחילת השירות) סובלים יותר מהתופעה. כנראה בשל הלחץ הנפשי המוגבר יחד עם סביבה לוחצת וחדשה.

פלח אוכלוסיה נפוץ נוסף אלו גברים שיושבים שעות רבות. ישיבה ממושכת מחמירה מאוד את הסימפטומים שלהם עד למצב של פגיעה בתפקוד בעבודה, קושי להתמיד בלימודים ועוד.

ישיבה ממושכת גורמת ללחץ מוגבר באיזור.

טיפולים:

– מתיחות

שריר בתפקוד טוב צריך להיות גמיש ובאורך תקין (לא מקוצר).

מתיחות של הפרינאום ושל השרירים הנכנסים/יוצאים מהאגן מפחיתות כאבים.

את המתיחות יש לבצע מדי יום. כל מתיחה צריכה להיות למשך כ 30 שניות ולחזור עליה מספר פעמים. המתיחות נעשות במנחים שונים.  

ישנן מתיחות ממוקדות וספיציפיות לסובלים מכאבים ברצפת אגן – CPPS.

 

–  עיסוי

השרירים סביב האגן ובמיוחד בפרינאום נוטים להיות כאובים ונוקשים.

חימום של השרירים, עיסוי קל ועיסוי ע"פ נקודות טריגר פויינטס (TRIGGER POINTS) מסויימות מקל מאוד את הכאבים.

אחד השרירים הנפוצים לרגישות גבוה הוא ה ISCHIOCAVERNOSUS  שנמצא מתחת לשק האשכים בצדדים ועיסוי במקום מוריד מאוד את הרגישות שלו ובכך מפחית את הכאבים.

נק' טריגר פויינט נפוצה מאוד היא בצד המותן. באזור ה GREATER TROCHANTER. נק' זו מאופיינת ברמת כאב גבוה מאוד. הלחיצות צריכות להיות ברמת ה"אי נעימות" ויש להיזהר מלהיכנס לכאב בעוצמה גבוה מדי.

 

– הפעלה

שרירים כאובים הם שרירים לא טובים. שריר צריך להיות גמיש וחזק באותו הזמן.

ידוע היום שההמלצה למי שסובלים מכאב גב תחתון כרוני היא הפעלה של השרירים באיזור והגברת תנועתיות של המקום.

כך גם באזור הפרינאום – חיזוקים.

חיזוק של השרירים והפעלה מסודרת ע"פ כח ספציפי (שנעשה במדידות ע"י מכשיר ביופידבק) משפרים מאוד את הסימפטומים. 

 

– התנהגותי

"כל פעם שכואב לי אני רץ להתרוקן" ; "אני מתאמץ בשירותים כי אני מרגיש שאני לא מרוקן" ; "לא מסוגל לשבת 5 דקות וחייב לקום או לשכב" .

אלו (ועוד רבים) הם משפטים נפוצים שנאמרים ע"י מי שסובלים מכאבים ברצפת אגן.

בהעדר מידע או התנסות, המטופלים האלו מסגלים לעצמם התנהגויות שגויות ולעיתים אף מחמירות את הסימפטומים שלהם.

בטיפול אנחנו יחד מעלים את המקרה ואת התגובה ובוחנים היא מתאימה או שכדאי לשנות אותה.

למשל, כאב שמופיע בזמן ישיבה בכסא. נרצה שהמטופל ילמד כיצד להחליש אותו תוך כדי שהוא יושב בכסא.

 

ולסיכום, מי שסובלים מאבחנה של CPPS כדאי להם להיוועץ באיש מקצוע ע"מ לאפיין את הבעיה, להבין מתי ומדוע הסימפטומים מחמירים ולבנות תכנית טיפול מתאימה אישית להפחתת הסימפטומים.

דיאסטזיס רקטי – היפרדות שרירי הבטן

 

התפקידים של קיר הבטן הם שונים ומגוונים ובראש וראשונה תפקידם הוא כפיפה של עמוד השדרה לפנים כנגד כוח הכובד כמו גם ייצוב של עמוד השדרה וייצוב של האיברים הפנימים (באופן שיאפשר גם מתיחה והתארכות אך גם יציבות). 

דיאסטזיס רקטי (היפרדות שרירי הבטן) מוגדרת כהיפרדות או התרחקות שריר הבטן הישר (Rectus Abdominis)  בקו האמצע. השכיחות היא 33-74% לאחר לידה ו-66-100% בהריון . הדיאסטזיס נמדד באופן אובייקטיבי באמצעות אולטרסאונד אבדומינלי והמדד האובייקטיבי קרוי IRD (Inter Rectus Distance).  השאלה העולה היא האם המדד הזה הוא תקף ומהימן למדידת חומרת ההשפעה של הדיאסטזיס על האישה וגופה.  לרוב, כאשר האישה יותר מ-4 חודשים לאחר לידה אין השתנות משמעותית של המרחק בין שני צידי שרירי הבטן לכן המהימנות של המדד הזה מוטלת בספק. לעומת זאת, ישנם מדדים אחרים של הדיאסטזיס שחשוב שנסתכל עליהם:

-האם הגיד במרכז מתקשה בזמן הפעלת שרירי הבטן

-האם הבטן "קופצת" מעלה כמשולש בתרגילי בטן

-האם האישה כולאת אוויר בזמן הביצוע.

הסברה הרווחת כי דיאסטזיס קשור בכאבים, לקות מוטורית או כאבי גב תחתון הופרך במחקרים קודמים והממצא היחיד הוא כי נשים שנה לאחר לידה חוות פחות כוח ברוטציה של הגו נגד כוח הכובד כשיש להם דיאסטזיס. לעומת זאת, דווקא אין ירידה בכוח הכיפוף של הגו (כלומר אין ירידה בכוח של השרירי הישר בטני). 

ישנם מספר מדדים חדשים לפיהם החוקרים סבורים שיש למדוד את מידת הלקות המוטורית המושפעת מהדיאסטזיס. בחלק הבא אסקור כמה מהם: 

  1. LINEA ALBA STIFFNESS– היכולת של הלינאה אלבה להעביר כוחות מעבר לקו האמצע. כידוע לנו, חלק מהתפקידים של הגיד הוא העברת כוחות משריר מסויים להפעלה של מפרק או משריר לשריר. הסברה היא כי אם הגיד לא נוקשה מספיק ולא מתפתח בו מספיק מתח אז היכולת שלו להעביר כוחות מימין לשמאל נמוך יותר ולכן גם היכולת לפתח כוח. 
  1. LA DISTORTION INDEX– האינדקס נמדד באמצעות אלסטוגרפיה (בס"מ מים) ובעצם מציג את התאוריה לפיה כאשר גיד נמצא במתח מסויים הוא יחווה פחות תזוזה ותנועה במהלך כיפוף הגו . כלומר, המתח יישמר בזמן כפיפת בטן ואז האינדקס הזה יהיה קטן יותר. (Lee and hodges 2010). 

אם תרצי לבוא לבדוק את ההיפרדות שלך או לקבל תרגול מותאם – פני אלינו.


עיסוי פרינאום הדגמה על ידי פיזיותרפיסטית

 

כל הריונית יודעת בדיוק על מה אני מדברת..

בשבועות 34-35 , במסגרת קורס הכנה ללידה , אתן מתבקשות להתחיל לעסות את הפרינאום שלכן- לא ברור איפה זה, לא ברורה המטרה וגם לא האם זה מועיל בלידה עצמה ולהתאוששות שאחרי.

 

היום באתי לפזר את הערפל מאחורי העניין הזה…הפרינאום הוא למעשה החלק שמפריד בין פי הטבעת לפתח הנרתיק שלכן ואם תשימו את האצבע שלכן באיזור תגלו שזה חלק די גמיש של האיזור הזה,

האיזור הזה הוא איזור שחווה מתיחה משמעותית במהלך הלידה עצמה כאשר המיילדת עוזרת לכתפיים והראש של העובר לצאת החוצה בלידה וגינלית  אך הוא חווה עומס עוד קודם לכן- בסוף ההריון.

אז מה בעצם המטרה של העיסוי של האיזור הזה? 

אחד האתגרים בלידה נסוב סביב היכולת  להרפות את רצפת האגן כאשר אנחנו כאובות או רצפת האגן נמתחת מטה. ההרפייה של האיזור הפרינאלי והגמישות שלו יכולה להכתיב את הצורך בהתערבויות בלידה (חתך או לידת ואקום).

בפועל- לא תמיד כך הדבר.

מסתבר שהצלחתה של לידה ללא התערבות תלויה בגורמים רבים נוספים עד כדי כך שקשה לדעת מהי באמת השפעתו של העיסוי פרינאום על הלידה עצמה.

הגורמים המשפיעים הם: לחץ, חרדה, מנח היולדת, אפידורל (כן או לא) ועוד…אפילו עמדות הצוות הרפואי משפיעות על חווית הלידה של היולדת וההתערבויות בלידה.

אז מה בכל זאת המטרה של העיסוי הזה והאם זה חובה? מה המדע אומר על זה?

אחד הדברים שכן הוכחו זה מכבר הוא שעיסוי פרינאום יכול להיות יעיל במניעה של קרעים בדרגה 3-4 בלידה (קרעים שמערבים את פי הטבעת ועלולים לסכן את השליטה שלכן בסוגרים).

בנוסף, עיסוי פרינאום יכול לעזור לאישה ללמוד את ההרפיה של שרירי רצפת האגן שצמודים לפרינאום וכך האישה עצמה תחוש יותר בשליטה במהלך הלידה שלה עצמה.

אז איך זה מתבצע?

אפשרות ראשונה היא להשתמש בבן זוג ולבקש ממנו ללחוץ את הפרינאום בתנועה של האות"U" מימין לשמאל למספר דקות ביום, אפשרות נוספת היא לבצע זאת בעצמך (אם את מגיעה לשם כשהבטן גדולה מאוד) , אפשרות אחרונה היא להשתמש במכשיר ייעודי לכך.

מתכוננים ללידה

למה בכלל צריך להתכונן למאורע שהוא טבעי? מליוני נשים יולדות משחר האנושות…

מדוע אנחנו צריכות להתכונן לזה?

חלק מהכלים ללידה טבעית הוא תנועה- התזוזה של הגוף עצמו משככת כאבים ומעודדת את העובר להתברג בחלל האגן,

אז פשוט לזוז וזהו?

אז זהו, שרוב הנשים לא זזות במהלך ההריון – העבודה שלהן יושבנית וכך הן גם מבלות את רוב הזמן הפנוי שלהן, המודעות לגוף נמוכה ובנוסף- תחושת כובד, עייפות וחולשה בנוסף למתיחה של שרירי הבטן ורצפת האגן,

אז מה היה שונה בעבר?


נשים היו פעילות יותר במהלך ההריון עצמו וגם העבודות שלהן היו תובעניות יותר מבחינה פיזית.

אז מה הדבר הכי טוב שאתן יכולות לעשות כדי להתכונן ללידה? פשוט ל-ז-ו-ז!!

מחקרים מצביעים על כך שגם האם נתרמת מכך: עלייה מווסתת במשקל, הקטנת הסיכון לסוכרת הריון, עוברים קטנים יותר , פחות תסמונת יתר לחץ דם ועוד..

ומה עם העובר- גם זה כבר נחקר- האפיגנטיקה של העובר- מדע החוקר את ההשפעות על העובר שהן מעבר לגנטיקה- הסביבה, התזונה, עישון, אלכוהול ופעילות גופנית- מסתבר שלכל אלה יש השפעה על העובר..

לאחרון (פעילות גופנית) ישנה השפעה מרחיקת לכת על העובר: כולל השפעה על התמיינות תאם, השפעה לטובה על תפקוד מערכת הלב וכלי הדם וגם.. השפעות נוירופיזיולוגיות (קשב וריכוז ויכולת למידה זיכרון..)

 

אז בואו ללמוד איתנו איך לזוז בהריון (כל ההריון) ודרך שתיטיב איתכן, עם הלידה ועם העובר וגם על הדרך תשפר ותקצר את השיקום לאחר לידה…

דברי איתנו…

,

כאבים עצביים ברצפת האגן – למה זה קורה לנו?

על כאבים ביחסי מין כבר דיברתי במאמרים קודמים שלי,

כולנו מכירות ויודעות שזה פתולוגי ויש טיפול,

מה לגבי כאבים אחרים? 

כאלה המלווים אותנו כאשר הבגד מתחכך, כאשר אנחנו יושבות ישיבה ממושכת, רוכבות באופניים,

כאבים "שורפים", "דוקרים", "מעקצצים",

כאלה שלעיתים מקרינים לרגל אחת,

או לשתיהן,

לפעמים הכאבים הללו מתעוררים לאחר לידה ממושכת או בעקבות לחץ מתמשך על רצפת האגן עצמה,

 

או- בגלל בעיות גב- אחד העצבים שיוצאים מהגב עוברים ומעצבבים גם את איברי האגן, שרירי רצפת האגן והעור באזור הגניטליה,

דמיינו לעצמכן מצב של בלט או פריצת דיסק, לחץ מתחיל להיווצר על העצב ופתאום אנחנו מרגישות קושי לתת שתן או נימולים בכפות הרגליים או בסוגרים,

בהחלט- זה נובע מהגב , אך משפיע גם על רצפת האגן,

אז מה אפשר לעשות עם זה?

קודם לאתר את המקור- מה גורם ללחץ על העצב? מה מאפשר הרפיה של הלחץ על העצב?

לאחר מכן- פיזיותרפיסטית תוכל להתאים תרגול שמאפשר מתיחה של איזור רצפת האגן בשילוב עם עיסוי (העיסוי יכול להתבצע ידנית או על ידי "שרביט קסם"),

רוצה עזרה עם התאמה של אביזר? לא מבינה מדוע זה קורה? רוצה לאתר את המקור?

 

פני אלינו – מבטיחות לעזור!

צניחת איברי האגן – מי צונח ולאן?

חלק מהסימפטומים של רצפת האגן כבר מוכרים לנשים – למזלנו,

אפשר לאתר מוקדם ולתת פתרונות: דליפת שתן במאמץ, תכיפות בשתן , כאבים ברצפת האגן,

סימפטום אחד הוא תמיד נחבא מן העין- צניחת איברי האגן.

אז למה כל כך קשה לנו לזהות את זה?

רוב הנשים לא תמיד יודעות מה צונח? איך זה אמור להרגיש?

ועוד יותר מכך- מדוע זה קורה?

 

אז צניחה היא בעצם שינוי  במיקום האנטומי של אחד מאיברי האגן- באופן פזיולוגי כל אחד מאיברי האגן (רקטום, שלפוחית השתן והרחם) אמורים לשבת מול הצינור שלו ובמיקום מסוים בחלל האגן.

שלפוחית השתן מקדימה ומול צינור ופתח השופכה,

הרחם באמצע, ובהמשך הנרתיק ופתח הנרתיק,

ומאחור, הרקטום, חלק הסופי של מערכת העיכול אל מול פי הטבעת.

אז מה אנחנו בדיוק מרגישות?

תחושה של כובד נרתיקי- "טמפון" דמיוני שתקוע אי שם בנרתיק ומרגיש "כבד" כשאנחנו עומדות עמידה ממושכת, צוחקות, משתעלות או מרימות את הילד,

בלט במישוש במקלחת כשאנחנו ממששות את האיזור ומרגישות ש…משהו שלא אמור להיות שם נמצא שם,

קושי בהתרוקנות- כאשר התרוקנות לשתן או צואה מצריכות תנוחה מסויימת, לחץ תוך בטני מוגבר או התערבות ידנית שלנו (לחיצה של הבטן או הזזה של הרקטום למקומו) על מנת להתרוקן.

הצניחה היא בעצם התארכות או פגיעה ברצועות המחזיקות את איברי האגן במקומם וברמה קלה אפשר לפצות על כך באמצעות חיזוק שרירי,

בדרגות גבוהות של צניחה- הפתרון הוא באמצעות תומכן תוך- נרתיקי או טיפול ניתוחי.

אז איך זה שלא כל אישה מרגישה את הצניחה שלה באופן זהה?

מדוע לאחת זה יפריע ולשנייה לא?

הדבר תלוי בכמה האישה פעילה ובתמיכה השרירית הקיימת,

מלבד זאת יש את עניין גורמי הסיכון: גמישות יתר, לידות וגינליות ארוכות וגם לידות ואקום ולידות מכשירניות, השמנה בטנית ו… עצירות…

כן.. כן.. גם עצירות גורמת למתיחה של הרצועות ופוגעת בהן כשהיא נמצאת שם באופן כרוני…

 

אז אם את רוצה לבדוק את דרגת הצניחה,

או מרגישה תחושות לא ברורות סביב הסוגרים,

או שאת פשוט מרגישה שלא הכל "במקומו",

תתקשרי אלינו לתיאום בדיקה וגינלית מקיפה בצמוד לתשאול שיאפשר לך לטפל באופן הנכון ביותר לך.

, ,

רצפת האגן בנשים

שיקום רצפת האגן לנשים

אם ילדת לא מזמן וקיבלת המלצה להגיע לטפל ברצפת האגן שלך אז את בוודאי תוהה מדוע זה חשוב ?

איך תדעי שיש לך בעיה ברצפת האגן?

אם את בגיל המעבר ולפתע התחלת להרגיש כאבים בקיום יחסי מין או בליטה קטנה בנרתיק, בטח תהית האם זה קשור לרצפת האגן וכיצד מטפלים בזה?

אם יש לך כאבים באגן או סביב הסוגרים בטח התקשת למקם את הכאבים האלה ולהבין ממה הם באים…

 

מדוע כל כך קשה לנו לזהות בעיות ברצפת האגן?

בראש ובראשונה משום שזוהי קבוצת שרירים שאיננו רואות אותו בעין. היא נמצאת ממש מתחת לתחתונים שלנו, מסביב לסוגרים שלנו (פי הטבעת, הנרתיק ופתח השופכה) וגם בעומק האגן. כאשר אנחנו לא רואות שריר מסוים יש להניח שהוא אמור לעבוד אוטומטית אך מה קורה אם לא?

תפקידה של רצפת האגן פועל בשני מישורים: האחד הוא סגירה ופתיחה של הפתחים בעת התרוקנות והתאפקות והשנייה היא הרמה של איברי האגן (שלפוחית השתן, רקטום ורחם) בתגובה לעלייה בלחץ התוך בטני (כשאנחנו מתכופפות, מרימות, צוחקות, מפהקות , משתעלות ומתעטשות.. בקיצור.. בכל מהלך היום- יום שלנו).

כל עוד רצפת האגן עובדת באופן מתוזמן ותקין אם שרירי הבטן והסרעפת- הכל תקין ואין סימפטומים- את לא דולפת, לא קשה לך להתאפק לשירותים, אין לך עצירות או כאבים..

אבל מה קורה כשרצפת האגן נמתחת או נפגעת והמהלך התקין שלה לא עובד באופן אוטומטי?

שם בדיוק נכנסת הפיזיותרפיה: התפקיד שלנו הוא לזהות מה המקור לבעיה , ממה היא נובעת ולתת פתרון באמצעות תרגול או טיפול מנואלי (באמצעות טכניקות ידניות).

ולמה יעזור התרגול? שיפור של התחושה, הסיבולת, הכוח וגם התזמון עם שרירים אחרים שעובדים בשותפות עם רצפת האגן (הסרעפת, שרירי הבטן , זוקפי הגב ועוד…)

הסבר על רצפת האגן לאחר לידה


פיזיותרפיה לרצפת האגן לאחר לידה


, ,

קרוספיט ורצפת האגן

דמיינו לעצמכם חבורה של 30 אנשים (נשים וגברים) זורקים כדורים באוויר, מטפסים על חבלים ומגלגלים צמיגים…משוגעים? נכון?

נכנסים לאולם אחד גדול, בלי מזגן, בלי מזרונים מרופדים, הכל פשוט ו… מפחיד למי שלא מכיר.

נשמע לכם מוכר? כן, זה קרוספיט.

לפני כ-13 שנים השיטה מגיעה ארצה ועושה "עלייה", שיטת ה-BOOT CAMP המבוססת על תנועות תפקודיות הלקוחות מחיי היומיום שלנו, בקבוצה אחת שנותנת את המוטיבציה לבוא ולהתאמן ובסרגל מאמצים עולה- סרגל מאמצים כזה שאנחנו יכולים גם להשתפר בו וגם לראות את השיפור בעצמנו.

אז איפה הבעיה? יש המון מיתוסים הקשורים לנשים וקרוספיט כמו "אל תרימי כבד- יצנח לך הרחם", "זה לא בריא להרים כבד",  "בחיים האמיתיים אנחנו לא מטפסים על חבלים" ועוד מיתוסים שיצא לי לשמוע במרוצת השנים,

מודה שגם בקרב הפיזיותרפסיטים יצא לקרוספיט שם לא טוב של ספורט המעודד פציעות שקשה לטפל בהן…

אחד האתגרים הגדולים של המאה הזו הם לגרום לאנשים להתחיל לעשות אבל זה החלק הקל- החלק הקשה הוא למצוא מה יגרום להם להתמיד- בקרוספיט יש הכל-

מוטיבציה קבוצתית- משפחתית, תרגילים שחוזרים על עצמם ומאפשרים לאדם לראות את השיפור הממשי (עלייה במשקלי העבודה, יותר מרחק ריצה, האימון נהיה קל יותר ועוד..)

אז מה הבעיה?

הבעיה היא תמיד עם ההיסחפות אחרי הקבוצה, עם ההסתכלות הצידה אל עבר אלה שעושים יותר ממך והרצון להגיע אליהם רק בקיצור דרך וללא עבודה קשה- שם גם מחכות בפינה הפציעות,

ומה עם רצפת האגן?

כשקשה לה או לא מתאים לה היא תגיד לכן! אם תתחילי להעמיס בהדרגה אז גם היא תוכל להסתגל לרמת מאמץ הולכת ועולה,

ומה בכל זאת הכללים? אם את מרגישה דולפת אז כנראה מה שאת עושה קשה מדי לרצפת האגן שלך , אתן דוגמא: אם את קופצת על קופסא גבוהה ואת דולפת- נסי לקפוץ על קופסא נמוכה, אם את קופצת בחבל 2 דקות ודולפת אז קיפצי דקה ותראי האם את עדיין דולפת.

אם את סובלת מכאבי אגן או צניחה בואי למפות את התרגילים הספציפיים שגורמים לך לתחושה של כאב או אי נוחות ונבצע את ההתאמות הנדרשות בתרגילים.

 

לסיכום- בואי להתחזק בקרוספיט- האימון הוא אימון הלקוח מהיום -יום שלך ומאפשר לך להתחזק ולשפר את כל מרכיבי הכושר הגופני- החל מקואורדינציה וכלה בכוח מתפרץ..

רוצה לדעת עוד על קרוספיט- פני לאחד הבוקסים באיזורך

 

,

אז מהו באמת תפקידו של הפיזיותרפיסט?

אז מהו באמת תפקידו של הפיזיותרפיסט?

אז בטח כואב לכם משהו ואמרו לכם לא פעם פשוט ללכת לפיזיותרפיסט,

הגעתם וראיתם שהוא עושה עיסוי אבל פיזיותרפיסט אחר לא, אחד נותן תרגילים והשני לא,

אז מה נכון באמת?

מה אנחנו באמת עושים?

אז קודם כל חשוב להבין שאנחנו כן מטפלים ונותנים מענה לבעיות שלד שריר: החל מגפיים עליונות ותחתונות, דרך כאבי גב, הפרעות ברצפת האגן, בעיות במפרק הלסת וגם…

הפרעות ממקור נוירולוגי: סחרחורות, הפרעות שיווי משקל , אחרי ניתוחים ואירועים מוחיים,

תפקיד חשוב נוסף הוא היכולת להרים "דגל אדום", כלומר לדעת להפנות לגורמים אחרים במידה והנושא לא בתחום טיפולנו- היכולת לזהות דגל אדום ולהרים אותו בזמן דורש מיומנות לא קטנה, תשאול מעמיק, בדיקה קלינית, קריאה של בדיקות הדמיה והמון ניסיון,

ואם גילינו שאין "דגל אדום"?

אז בדיוק כמו במוסך, בקוסמטיקה , בתזונה ובהיי-טק, לכל פיזיותרפיסט יש גישה טיפולית וגם "ארגז כלים" באמצעותו הוא מטפל בבעיה מהרגע שהוא מבין את המקור שלה,

אחד האתגרים הגדולים הוא שימור תוצאות לטווח רחוק והגעה למצב שבו המטופל לא צריך להישאר מטופל כל חיו אלא מקבל בעצמו כלים מהפיזיותרפיסט שיאפשרו לו להמשיך בחייו (גם לצד כאב),

לחלקנו יש כלים גם מעולם האימון הגופני, הפילטיס, חדר הכושר ועוד.. אנחנו משתמשים בכלים האלה כדי לאפשר למטופלים שלנו להמשיך בחייהם ולנהל חיים מלאים לצד הכאב (לפעמים אפילו ללמוד איך הכאב מתנהג),

ואחרון .. (מבטיחה) הוא נושא המניעה ,עליו יש גם הכי הרבה ויכוחים ועליו הכי קשה למצוא הוכחות חותכות,

במניעה נכללת ארגונומיה (ארגון סביבת עבודה), הסברה וחינוך (הכנה ללידה, חידוד ושיפור טכניקה) ואימון גופני…

אז אם נחזור להתחלה- עיסוי? גם? תרגילים ? גם… רק כשכואב? לא בהכרח ,

והאם כל הפיזיותרפיסטים משתמשים באותן גישות טיפוליות?  ממש לא.. וזה הרווח הנקי של המטופלים שלנו..

,

כאבים במפשעה – למה זה קורה לנו?

כאבים במפשעה- למה זה קורה לנו?

מתיחה במפשעה הינה פציעה נפוצה אצל ספורטאים ואנשים פעילים, בין 5% ל 18% מהאתלטים מדווחים שחוו כאב במפשעה שהגביל אותם מלבצע פעילות ספורטיבית במהלך הקריירה שלהם.

אצל אתלטים עם כאב כרוני במפשעה, בין 27% ל 90% נמצאו עם פתולוגיה נוספת. פציעה זו נפוצה בעיקר בענפי ספורט שדורשים בעיטות רבות, סיבובים או שינויי כיוון במהירות גבוהה.

בשל המורכבות האנטומית של מפרק הירך והמבנים הרבים שיש באזור הכאוב, פציעה זו קשה לאבחון ולא תמיד נדע לשים את היד על הגורם הבעייתי, לכן היסטוריית הפציעה והבדיקה הפיזיקלית, מקבלות משנה תוקף.

ראשית, עלינו להבין האם הכאב נובע מפציעה אקוטית או כרונית. שנית, עלינו לזהות את המבנה הפגוע, מכיוון שכאב יכול לנבוע ממבנים רבים כגון: מקרבי הירך, עצם הירך, אשכים ושרירי הבטן.

לדוגמא: בקע מפשעתי עלול לגרום לכאבים במפשעה או בירך (כאב מושלך).

גורמי סיכון:

– עיסוק בספורט הדורש שינויי כיוון מהירים.

– משחקי כדור.

– חולשת שרירי הירך (מקרבים, מרחיקים).

– פציעה קודמת במפשעה/ירך.

– העמסה לא הדרגתית.

-פעולות חוזרניות של מפרק הירך.

 

אז למה זה בעצם קורה ?

מפרק הירך בנוי בצורת כדור בתוך שקע (ball and socket). ראש עצם הירך מכוסה בסחוס מפרקי, ומונח בתוך האצטבולום (שקע בעצם האגן) שמכוסה בחלקו ההיקפי בסחוס. את מפרק הירך מקיפות 3 רצועות עיקריות, שמתחברות מעצם האגן לעצם הירך.

מסביב לאצטבולום, ישנו סחוס פיברוטי (קשיח יותר) שמקיף אותו, שנקרא לברום, והוא מהווה חלק נוסף בייצוב המפרק. כשאחד מהמבנים האלה נפגע יש לנו פציעה.

 

אז כיצד מטפלים?

בקרע אקוטי בצומת השריר/גיד, תכנית שיקום יחסית אגרסיבית יכולה להתאים, כמובן בהתאם לרגישות הכאב, בעוד קרע חלקי של הגיד באזור שבו הוא מתחבר לעצם האגן, ידרוש מנוחה יחסית טרם ביצוע תרגילים.

קריטריונים לחזרה לספורט הם החזרה של לפחות 70% מכוח השריר שהיה למטופל (בהשוואה לרגל השנייה או בהשוואה לכוח שהיה טרם הפציעה- לפי דיווח המטופל), וטווח תנועה מלא במפרק הירך, ללא כאבים.

שיקום מסוג זה יכול להימשך תקופת זמן של בין 4-6 שבועות, במתיחה אקוטית, ועד כ 6 חודשים במקרה של פציעה כרונית.

  • מחקרים מראים שחיזוק שרירי הירך והבטן נמצאו כיעילים לטיפול בכאבים במפשעה אצל ספורטאים.
  • תרגילי החיזוק צריכים לעלות בהדרגה מכיווץ סטטי דרך חיזוקים במנחים פונקציונליים ועד חיזוק בתרגילים בטווחי תנועה משתנים. 

במי שחווה  פציעה במפשעה, הסיכוי לפציעה חוזרת ביחס לשאר האוכלוסייה הוא כפול, לכן, שיקום הדרגתי, ספציפי ומותאם לספורט שבו הספורטאי עוסק, הוא חשוב בפציעות מעין אלו.